להבין שרשי הדברים הנ"ל
תמז, א
יחד כו', וזהו אשר פוק"ד עפ"י מש"ה בחי' מ"ה דאבא. ואע"פ שזה נאמר בבחי' יחו"ד עליון דאו"א שנק' משכן העדות כמשי"ת זהו בבחי' הפנימית כפי הכתוב פק"ד אבל בהיפוך אתוון שהוא דפ"ק בגי' קפ"דנ הוא בבחי' האחוריי', דהיינו כשאו"א מתלבשי' בז"א שאינו אלא מבחי' החיצוניו' כו' וד"ל. ואמנם הרי בזה מעלת השס"ה ל"ת על רמ"ח מ"ע דהנה השס"ה ל"ת שרשן בשס"ה גידי' דאור אימא כנ"ל ורמ"ח מ"ע הן רמ"ח האיברי' שמקבלי' מבחי' החסדי' שבהם ומעלת הגבורו' שבדם הוא גבוה הרבה מן החסדי' כי המה עיקר המחי' כו' וד"ל, ולפ"ז קאי אשר פוק"ד עפ"י מש"ה על ב' המדרגו' דמשכן בין בפנימי' המשכן בין בחיצוניו' וד"ל.
וזהו אלה פקוד"י המשכן משכן העדות כו' ב' מדרגו' הן הא' משכן תחתון שהוא בבחי' יחוד זו"נ והב' משכן העליון בבחי' או"א ונק' משכן העדו"ת ושניהם פק"ד עפ"י מש"ה כנ"ל. ותחלה יש לבאר בחי' משכן התחתון והוא מה שאמר אל"ה פקודי לשון אל"ה הוא לשון רבים דוקא וכמ"ש שאו מרו"ם עיניכםנא וראו מ"י ברא אל"ה כו', פי' אל"ה הוא בגי' ל"ונב שהוא לפי שהמדות הן ששהנג כידוע וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה והת"ת והנצח וההודנד וכאו"א כלול מששה כידוע הרי ל"ו ולכך נק' אל"ה. וגם הוא אותיו' לא"הנה כי לא"ה ילדה ששה בניםנו שהן בחי' ו"ק דז"א כידוע, ואין גילוי פרטיו' דאל"ה זה אלא כאשר כבר נולדו ויצאו המדות בבחי' ההתגלו' מאור אימא שנק' א"ם הבני"ם כו'. וזהו מ"י ברא אלה פי' מ"י הוא אור אימא, ומ"י ברא את אל"ה שהן ששה מדו' שנק' בני לא"ה כו', וזהו אותיו' שם אלקי"ם דאימא מ"י אל"הנז ביחד וכשיצאו ונולדו בהתגלו' אז נא' פלג אלקיםנח שנפלגו ויצאו לחלק אל"ה ממ"י אם הבנים כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. והנה יחוד ז"א בנוק' שנק' משכן שהיא בחי' מל' דאצי' שנק' שכינה וכמ"ש ושכנתי בתוכםנט כו' וכנ"ל היינו מה שבחי' ז"א ממשיך למל' דאצי' ומל' דאצי' בבי"ע כו' כידוע, וזהו אל"ה פקודי המשכ"ן כענין חייב אד"ם לפקוד אשת"וס כו' שהוא בחי' יחוד דזו"נ שנק' אד"ם ואשתו וכמ"ש על הכסא דמו' כמראה אד"ם וכס"א הוא שם ב"ןסא והאד"ם הוא בחי' שם מ"ה כידוע עמ' תרסב ּ והיינו יחו"ד ופקידה דמ"ה וב"ן ונק' אל"ה לשון רבים כי היחוד הוא ברמ"ח איברי' כו' והן יחוד דזו"נ בו"ה עם זכר"י שעולה רמ"ח כו' וד"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור