להבין בתוס' ביאור שרשי הדברים
שפה, א
בבחי' פירוד השפע בחלקים רבים עד שיהי' הטעות נולד ג"כ בשבילנז זה המורגש וכדומה, והוא משל להבין סיבת השבירה בס"ג דוקא כו' וד"ל. ואמנם בח"כ' ש[היא] למעלה מן ההשגה לגמרי לא יפול הנופל בשום טעות זר כו', מפני שהח"כ' היינו נקודת ההשכלה ותמציתה בלתי תמשך עדיין לאורך ורוחב באותיות ההשגה כידוע, [ו]הוא תכלית הביטול והפשטת יש ודבר כו' ולכך נק' כ"ח מ"הנח לומר מה פשפשתנט כו'. וכמו"כ עד"מ לא הי' סיבת השבירה משם ע"ב שבחכ' כח מ"ה, להיות כי הוא בבחי' תכלית הביטול משום שאין שם התגלות*60 יש ודבר מ"ה כי היא קרובה יותר לאור א"ס [ב"ה], כידוע שאוא"ס אין בחי' גילוי השראתו כ"א בדבר שהוא תכלית הביטול וההשפעהס מיש ודבר מה כו', ולכך התלבשות אור א"ס בח"כ'סא כ"ח מ"ה דוקא. וזהו הטעם שלא היתה השבירה משם ע"ב דחכמה כי עמ' 1144 ּ השבירה ה[י]א ירידה הגדולה מאור א"ס [ב"ה] להתהוות מציאות נפרדים לגמרי כו' כמו נוגה דאבי"ע כו', וכל שאור א"ס מאיר בכלי החכמה מפני הארת אור א"ס לא יתערב זר [ו]חיצוני' כלל בחכמה מפני תכלית הביטול [והפשטה מיש ודבר מה] כו'. וזהו הטעם ג"כ שהח"כ' מבררת דוקא להיות כי נדח"ה ממנה כל פסולת ויוצא מופרד לעצמו בלתי יתערב בנקי, וכמו בעמקות השכל יבורר כל טעות ויצא לאור כל שכל שנפל בטעות כו' מפני שלפני אור החכ' [י]מצא גם הדקות של חושך הטעות כמו שהאור הגשמי' יאיר את החשך ולכך נק' החכ' אור כידוע בענין יהי או"רסב כו' וד"ל.
וזהו הטעם של כח המ"ד דז"א דאצי' שיברר בירור אחר בירור במ"נ דנוק' כנ"ל לפי שבחכמ"ה אתברירו דוקא והוא שם מ"ה כידוע והמתברר דשם ב"ן דנוק' כנ"ל שרשו קודם השבירה מס"ג דא"ק שממנו סיבת השבירה כנ"ל ומ"ה החדש דממצחא דא"ק הוא המברר כו'. וביאור הדבר כי הנה ענין א"ק ידוע שהוא כמו בחי' יחיד"הסג שבנפש שבה יש ג"כ כל מה שמסתעף ממנ[ה] בנר"נ דהיינו שכל ומדות והשכל שבה נק' חכמה קדומ"ה כו' כמ"ש במ"א בארוכה. והנה החכ' הקדומה במאציל עצמו הוא שם ע"ב הגנוז במצחא דא"ק ויוצא הארתו דרך כלי המצח בשם מ"ה לברר את הב"ןסד כו', ונוכל להבין מזה איך שהמתברר גבוה באמת הגבה מאד נעלה מן המבררסה כו' שהרי המצח הוא מסתיר לגמרי אור השכל שבמוח וההארה שיאיר במצחא כמו חכמת אדם שתאיר פניוסו כו' אינו רק בחי' חיצוניות ההארה לבד, משא"כ ס"ג דא"ק שמאוזן כו' שהוא המבחין בין
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור