לעולם והוא כמו [ב]זמן מולד הלבנה שהשמש יאיר בלבנה שהוא בחי' דוד בחי' המל' כנ"ל בפי' מחר חדש ונפקדת כו', ואמנם מפני שאין ישיבה למלך לעולם בלתי עוז דתורה כנ"ל בפי' ה' מלך כו' לבש הוי' עוז כו', וזהו וישב המלך על הלחם שהוא לחמה דתורה כידוע בענין שולחן המלך*376 כו', והיינו בהתחלת שפע דשם הוי' כדי להיות קבלת המל' במילואה התחיל להשפיע באור דתורה שנק' עוז כנ"ל והוא מ"ש על הלחם לאכול דלחם זה הוא מזונא דחכ[מתא]שעו כמ"ש לכו לחמו בלחמישעז תושב"כ ושבע"פ והן בחי' שתי הלחם דשבועות (שע"כ יש בזה קרי וכתי' הקרי אל הלחם בבחי' התגלות אור דתורה שנק' לחם והוא התחלת גילוי אור השמש בלבנה כנקודה א' עכ"פ (והוא מצות ת"ת בדבור דוקא שבא בגילוי [כ]ענין לאמר שנק' קבלת התו' כו') והכתיב על הלחם בבחי' הסתימות וההעלם עדיין על הלחם דתו' כי עדיין לא נגלה אור דתו' שנק' לחם רק כנקודה א' שהיא רק הכנה בהעלם וכח לעיקר ההתגלות שבמ"ת כו', וכנ"ל בענין ביום הזה באו מדב"ס שהוא בחי' הביטול במציאות שיוכל לקבל אור דתו' הנ"לשעח כו' וד"ל (והוא מצות העיון והגיון דתו' שהוא ביטול העצמות בהעלם וסתימות, וזהו על הלחם למעלה מגילוי מקורשעט דתו' הבא[ה] בבחי' לחם ומזון, משא"כ בשבועו' שמקריבין שתי הלחם ממש, ואמנם ישיבה זאת שיושב [המלך] על הלחם הוא הכנה למ"ת כנ"ל וד"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור