המביא לבחי' הרחמים שהתינוק שאין בו דעת אינו מרחם כלל, וכן לחוס ולרחם על עני מדוכא הוא לפי ערך ההרגשה שמרגיש בצערו כו'. וגם בעבודת ה' לחוס ולרחם על נפשו שנתרחקה מאד מאור פני מלך עד שיתמרמר מאד בנפשו על עוצם ריחוקו ופירודו כו' זהו לפי ערך הדעת והרגשה דוקא, וע"כ כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו. עמ' תט ּ ולזה אנו מבקשים אתה חונן לאד"ם דעתקכ שיהי' מרגיש בחי' אלקות כו' ואז ממילא יתעורר רחמים וירגיז על הרע כמאמר לעולם ירגיזקכא כו' והוא המרירות העצומה ביותר כנ"ל וישוב בתשובה וזהו השיבנוקכב שאחר אתה חונן כו' וד"ל. ונמצא שהרחמים כלול מחו"ג הגבורה הוא שמרגיז כו' והחסדי' הוא שמחמת האהבה המוסתרת שאהב לדבקה בו ית' והוא נתרחק כ"כ יצר לו ביותר כו', וא"כ הרחמים פשוטי' שמעורר על נפשו כלול משניהם כו' והוא השי"ן שבעשב שכלול מג' קוין שנמשך עד סוף העשי' גם לבהמתך כו' כנ"ל. וזהו המשפטי' שהוא הדעת והרחמים שתשים לפניהם לפנימיות המדות וגם לחיצוני' בבחי' הרחמים לבד שהוא לפניהם בחיצוניות כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור