כמ"שתנד שהוא בבחי' שעשועי' העצמי' שנק' שעשוע[י] המלך בעצמותותנה ממש כו'.
וז"ש [ו]אברהם זקן שקנה חכ' דתו' כמו שהיא במקורה ממש בא בימים העליוני' בשעשועי' דיום יום כנ"ל שז"ש נשבעת לאבותינו מימי קדם כו', והן בחי' יומין [עילאין] הנ"ל שנק' ימי הזקנה כמו דסבא דעתי' סתים כו' שנק' ימי השלימ[ים ב]שלימו' דיומיןתנו העליונים הנ"ל שאין בהם שינוי כלל וכמ"ש כי לא אדם הוא להנחם כו', דבחי' אדם דאצי' שמקבל מאו"א שנק' יומין תתאין בכלל יש בו שינוי השכל והמדותתנז מדבר להיפוכו כמו במבול שא' [ויתעצב כו'] וינחם ה'תנח כו'. אבל ב[חי'] מדות וחכ' שבתו' הרי אין בהם שינוי כלל [וכלל] להתחלקתנט מחסד לדין ומדין לחסד, כי משפט התו' במדות כמו כשר פסול טמא טהור זכאי חייב וכו' כמו שכבר נתבארתס ע"פ החה"ק שבתו[רה] לא יהופךתסא מטמא להיות טהור ולא מפסול כשר ומחייב זכאי כו' כמ"ש להבדיל בין הטמאתסב כו' וכמ"ש כל אמרת אלוה צרופהתסג כו' ולא ישתנה לעולם מכל מצות וחוקות דתו' אף כקוצו של יו"ד, דאע"פ שמפלפלים ומטהרים הטמא כו' [אבל] לאחר הבירור שע"י הפלפול יבא על האמת דמשפט התו' שזה טמא וזה טהור ולא ישתנה עוד, שמפני זה נק' התו' אמתתסד שהוא חותמו של הקב"התסה [שהוא] כמו החותם [ש]אין אחר החתימה שינוי כלל כמ"ש חתום תו' בלמודיתסו ונק' חותמו של הקב"ה אמת שכל שינוי אינו אמת כו'. אע"פ שגם התו"מ נק' בבחי' אדם כמ"ש וזאת תורת האדםתסז ומצות נק' רמ"ח אבריםתסח ובחי' אדם הואתסט להנחם ולהשתנות דוקא, זהו בבחי' אדם תתאה שהוא (בחי' ז"א) אבל בחי' אדם עילאה (בחי' א"ק או א"א כו'תע שרש התו"מ בחי' המדות דח"סתעא והרצון שבו בלתי שינוי כלל, ולזאת ירדה התו' מלמעלה למטה להיות בדומה לאדם העליון וכמ"ש ויקם עדות ביעקבתעב ותו' שם בישראל וד"ל (ומ[ה] ש[ארז"ל] י"ב שעותתעג [הוי יום] ג"ש יושב ועוסק בתו' שני' יושב ודן ע"פ משפט התו' ויש בדין זה שינויים, היינו דוקא ע"פ מדות וחכ' שבתו' דוקא).
וזהו יחיינו מיומים [דתו"מ] שהן בחי' מקיפי' דיומין עילאין הנ"ל, אך ביום הג' יקימנו ונחי' לפניו ממש שזהו העוה"ב [שלאחר תחה"מ] שלמעלה גם מיומין דתו"מ הנ"ל, ד[ב]עוה"ב הגם שהוא שכר המצות שבעוה"ז, אבל שרשו בעצמו' א"ס ב"ה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור