ואלה המשפטים
רפג, ג
מבחי' דיבור העליון כמ"ש בדבר ה' כו' וברוח פיו כל צבאםצט ואין ערך לדבור עם המח'. ואעפ"י שאין דיבור בלא מחשבה היינו כשמדבר מה שחושב וחושב מה שמדבר שנק' דיבור שבמח' ומח' שבדבור כידוע, אבל בחי' הפנימי' המחשבה העצמי' שא"א לבא בדבור משם מקור הנשמות שהן בבחי' עלמא דאתכסי'. וזהו ג"פ קדו"ש קדוש הראשון היינו להמשיך מקדש העליון שבפנימי' המח' העצמי' להיות נמשך בחי' הדעת הנ"ל במחשבה העליונה שקדמה לדבור, ואח"כ קדוש הב' יורדת השפע דדעת ממח' עליונה לדבור העליון דמשם שרש המלאכים מרוח פיו ית'. וזהו יום ליום יביע אומ"רק (שהוא הדעת דז"א דרוחקב הוא ממוצע בין אש למים כמ"ש בזהרקג שםקא ) מן המדות דז"א שנק' יום יביע למח' ואח"כ לילה ללילה נמשך אל דרגין תתאין לדיבור ומעשה יחוה דעת מן בחי' המח' כו' וד"ל. ובזה יובן מארז"ל שאין המלאכי' יכולים לומר קדושהקד למעלה עד שישראל או' למטה, כי ישראל עלו במחשבה שקדם לדיבור כנ"ל ע"כ ע"י קדושה שישראל או' למטה נמשך הדעת למח' העליונה ואז יוכל להיות המשכ' קדוש"ה לדיבור מן המחשבה והוא קדוש שאו' המלאכי' שממשיכי' בחי' הדעת לדבור העליון שהוא שרשם ומקורם, ומן הדבור יורד עוד ונמשך למטה בעולם העשי' עד צבא השמים דעשי' שאו' קדוש הג' והוא קדוש ה' צבאות ממש עד סוף כל המדריגות דע' שריםקה שגם הם מקבלים מן המלאכים דעשי' והיינו מסוף מדרגות האופני'קו כידוע, וזהו ג"פ קדוש נגד מחדו"מ שהן ג' עולמות בי"ע וכל זה הוא המשכת הדעת העליון למחדו"מ עד שקדוש הג' הוא ה' צבאות מלא כה"כ וד"ל.
אך מי הוא הממשיך כח הדעת בג' עולמות שהן ג"פ קדוש הרי הוא ע"י משה שנק' רועה שזן ומפרנס לכנס"י למעלה בהמשכת הדעת ומשם יורד למטה במלאכי' כו' כנ"ל בענין ונתתי עשב בשדך כו', ואמנם הנה אמרו בזהר דמשה משה לא פסיק טעמאקז עמ' 818 ּ כו', פי' משה הוא בחי' הרועה הנאמן להמשיך דעת לכנס"י שזהו בבחי' המח' העליונה ששם מקור נש"י. ומ"ש ב"פ משה להיות כי מן המחשבה נמשך הדעת לדו"מ ודרך כלל נק' המח' מדרגה עליונה בפ"ע ודו"מ מדרגה תחתונה בפ"ע כי אין ערוך ביניהם כלל כי המחשבה שרשה בפנימי' ועצמי' הנפש ומתאחדת גם ברצון ותענוג ושכל כו', אבל הדו"מ נבדלי' בבחי' חיצוני' כמו הבל הדבור היוצא לחוץ. וזהו עיקר ההפרש בין
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור