ויקהל משה
תיא, ב
הנשמות בגעה"ע אחר שטבלו בנה"ד שלפום צערא אגרא ולפ"ע השכר יהי' הצער היפוכו כנ"ל. וזהו הקים עולה דתו"מ בפנימי' העונג העליון דמל' דאצי' שלמעלה מעונג העצמי מצד יתרון האור דעונג הבא מהיפוך חשך לאור כנ"ל בענין עמל תורה (וכמ"ש במ"א בענין אדם לעמל יולדתשמו א"י אם לעמל תורה כו' וד"ל).
וזהו סדר דברי הפ' הזאת בכלל מ"ש ויקהל משה את כל עדת בנ"י כו' ואח"כ א' ויאמר משה כו' קחו מאתכם תרומה להוי' כו', ופי' תרומה ארמותא להוי' לרומם ולהגביה ולהעלות לשם הוי' וכמו ארוממך אלקי המלך כנ"ל שזה פלא איך הי' ביכולת ב[ע]"ג לרומם לבלתי בע"ג כו', אך זהו שא' קחו מאתכם דוקא תרומה זו לרומם לשם הוי' שזהו בחי' זיו השכינה מקור כל עונג דג"ע ועוה"ב כנ"ל להעלות אותו ביתרון אור עונג נעלה וגבוה הרבה יותר מעונג העצמי' שבתחלה, והוא אשר יבא דוקא מהיפוך חושך לאור ע"י עול עמ' 1230 ּ תו"מתשמז דוקא שזהו שהקים דוד דוקא למעלה גבוה דפנימי' עונג הנעלםתשמח כנ"ל. וזהו שא' דוד שהוא הקים עולה דתו"מ ארוממך אלקי המלך כו' דגם שהמלך סתם זהו עונג העצמי' במדת מל' כמו שהוא מלך מרומם לבדו כנ"ל דנבדל בערך להיות מלך על עם נפרד מאין ליש כנ"ל, מ"מ ע"י בחי' או"ח דתענוג דמדת מל' שבהיפוך המנגד שיהפוך חשך לאור בעול תו"מ הרי מגיע מזה יתרון אור רב בעונג העצמותתשמט, כנ"ל במשל דבת מלך שהריחה צ"ק תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער כו' והביאו לה עבדי' בחשאי שז"ש בשכמל"ו בחשאי בעול וביטול חיצוני דמ"ש [ב]צלותא בלחש בשפלות כו', ולע"ל יתעלה עומ"ש זה בבחי' פנימי' כתר עליון והוא שאמר ארוממך אלקי המלך למעלה משם הוי' דסוכ"ע אע"פ שאינו אלא מקיף בהתנשאות על העולמות, ואמנם ארומם לשם הוי' זה להיות עי"ז תוס' אור גדול בפנימי' ההתנשאות שמצד עצמו בעונג הנעלם דשעשועי' העצמיי' בתוס' אור רב מטעם הנ"ל דאו"ח למעלה מאו"י וד"ל. וזהו שא' קחו מאתכם תרומה להוי' מאתכם דוקא בעולה דתו"מ שיעלה וירומם לשם הוי' במל' דאצי' שנק' אלקי המלך למעלה יותר מטעם הנ"ל. אך הנה איך יוכלו ליקח תרומה זו שהוא ארמותא להוי' מצד עול תו"מ כנ"ל מאחר שאינו מוצא שמחה ונח"ר בעבודתו הפשוטה בעול לבד שמצד השפלות וענוה יתירה, והיינו מצד המרירות מעוצם הריחוק שלו מאחד לא*750 יוכל לנשאו' לבו ונפשו לגשת לקדש העליון לבא לידי העמקת הדעת והתבוננו' בהשגת יחו"ע ויחו"ת, כי מצד שפלותו יהי' גדולת ורוממות האלקות נפלאה ונשגבה ממנו מאד וכי [י]שפיל עצמו לומר לנפשו מי הוא שילך בגדולות ונפלאות מערכו השפל. ואע"פ שכבר ידע והשיג במקצת בהשגות אלקות במוחו וערב לנפשו, מ"מ מצד שפלותו העצומה לא יוכל ליקח הדברים לעבודתו בק"ש אלא מרחוק ה'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור