הוא מן המאציל לאצי' בבחי' שמות דע"ב ס"ג כו'). אבל בבחי' פנימי' ועצמי' האור דא"ס שלמעלה מן ההשתל' דעולמות ז"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו', דבאמת מצד עא"סתקג לאו מכל אינון מדות כלל ולאתקב נק' אדם כמ"ש כי לא אדםתקד הוא, רק שנאצל מן העצמות בציור אדם פ[נימי], והוא אותיות רת"ס דאמת דתוה"ק שנק' אדם כמ"ש זאת תורת האדםתקה בחכמה ומדות כו' בבחי' צורה עצמי' ממש כמו ושמי הוי' כו' שלמעלה מהיות מקור למדות דאצי' לאחזאה לאתנהגאתקו כו', ומאדם זה נחקק אותיות בחו"מתקז בבחי' יצי' כמ"ש בראתי"ו יצרתי"ותקח והן נש"י ש[הן] נק' אד"ם בצלם אלקי'תקט, ואח"כ נמשך עוד בבחי' עשי' למטה ממש והן התו"מ שהן בחי' החכמה שבראש ורמ"ח אברים רמ"ח מ"עתקי באד"ם דעשי' הנגלית לנו לעשות בפו"מ ותורה דאצי' נק' אד"ם דאצי' ובריאה נק' אד"ם דבריאה כו', ובכלל בחי' א"ק נק' אד"ם דבריאהתקיא כידוע. אבל עצמות א"ס ב"ה ממש למעלה גם מבחי' פנימי' דחכ' ומדות דתוה"ק הנ"ל, וכמ"ש ולאו מכא"מ כלל כו'. רק עכ"ז נק' חותמ"ו ממש לפי שמתצמצם ומתלבש באותיות התו' שנק' אמ"ת כנ"ל [וכמ"ש] נעשה אד"ם בצלמנו כו' שנק' אדם דעשי' ואדם דיצי' ובריאה עד גם בחי' אדם דאצי' בפנימי' דחו"מתקיב דתורה אינו רק בחי' החותם שלו לבד, רק שהן בחי' אותיות משמותיו העצמיי' שבבחי' פ[נימי'] זו נשתלשלה התו"מ למטה שהן ג' קשרי' דישראל מתקשראן באורייתא בבחי' סתים וגליא כמו שנחקקו בחותם כמ"ש שימני כחותם על לבך שזהו כחותם שבשעוה בדוגמא לאותיות החותם הע' דתורה מאותיות דתורהתקיג מתקשראן בקוב"ה עצמו שנק' סדכ"ס כו', ובחי' חיצוניות השפע הוא שנמשך מזה שרש ההשתל' באותיות החותם העליון דתוה"ק באבי"ע להיות מקור להנהגת העולמות וקיומם התמידית מאין ליש כנ"ל וד"ל.
והנה בכ"ז יובן מ"ש כאן ופתחת עליו פתוחי חותם דעליו משמע שעל הציץ נחקק באותיות החותם וא' פתוחי חותם סתם שזהו בחי' חותמו של הקב"ה שנק' אמת כו', והוא בחי' החו"מ דתוש"מ והמצות שבאים בציור אדם ברמ"ח אברי' שנק' רמ"ח אברים דמלכאתקיד למעלה בבחי' אדה"ע דאצי' כנ"ל בענין נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, שבד"כתקטו בחי' צל"ם שהוא צורה הע[צמי'] בחקיקת א[ותי'] אותיות ע[צמיי'] זהו אותיות התוה"ק שבמח' הקדומה וירדה באצי' בבחי' או"כ שנק' רמ"ח
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור