(וכן למ"ד זנב הי'תרצב ע"ז א' כי מאיש לוקחה זאת כו' (וכמשי"ת).
והנה הנמשל מכ"ז יובן ג"כ בענין יחוד וחיבור דנשמות ישראל שהן בחי' נוק' בחי' מקבל עמ' תצו ּ ונק' כלהתרצג כידוע לגבי המשפיע שהוא בחי' שם הוי' דאצי' שנק' סוכ"ע ונק' איש וכנ"י נק' אשהתרצד כידוע. ויש בזה ב' מדרגות, א' בבחי' פב"פ כשני בנ"א או"נ בנפשותם שפנימי' של כל א' ניכר בפנים שלו דוקא כנ"ל. וכמו"כ אהבה דכנ"י להקב"ה מלמטה למעלה הוא בבחי' פנים שלהם שהוא בחי' פנימי' הלב והמוח שלהם בעבוד"ה שבלב ומוח בתפלה ובמס"נ אמיתי' בק"ש כמו בכל לבבך ובכל נפשךתרצה כו', כמ"ש אליך הוי' נפשי אשא בפנימי' הרצון והלב שנק' נפשי ממש וכמו צמאה לך נפשיתרצו כו' נכספה וגם כלתה נפשיתרצז וכן נפשי אויתיך בלילה כו', שכל זה ניכר בפנים דבנ"י אף בזמן שהם בבחי' ריחוק מאלקות כמו בזמן הגלות שנק' לילה בחשך והסתר כמו בעול שעבוד הפרנסה בקושי ביותר כידוע. ועכ"ז לא נסוג אחור לבבם כלל וכלל, דהיינו שאין התקשרות פנימית הנפש בפנימי' הלב ומוח בעניני גופו כל היום רק ע"י הכרח וכפי' שכופה א"ע בזה העסק והטרדא רק כדי להחיות נפשו ונפשות ביתו כפי הסיפוק ההכרחי, שזהו מצד עול שמוטל עליו כרחיים בצוארו כידוע. ולכך כל עסקיו בצרכי גופו הוא בבחי' חיצוני' ואחוריי' בלבד שאין פנימי' רצונו בזה כלל וכלל, כי עיקר פנימית התקשרות הרצון והשכל ומדות שבלב הוא רק לה' לבדו שאליו ישא נפשו בכל פנימיות שבה בתפלה ותו"מ ואוי"ר כו' באה"ר ותשוקה נפלאה, שזהו בחי' פנים דכנ"י שתשוקתו רק לאסתכלא ביקרא דמלכא שהוא בפנימיות דשם הוי' באח"פ ממש בבחי' פב"פ דוקא, כמו לך א' לביתרצח בקשו פנ"י דוקא פנימי' הלב ואז את פניך הוי' אבקש. כי כמים הפא"פתרצט כו' כן יאיר ה' פניו דוקא לכנ"י ג"כ בפנים שוחקות וצהובו' בעוז אהבה רבה וחיבה יתירה מודעת להם גם הוא בראי' והסתכלות עליהם מבחי' הפנימי' ועצמיות שלו, וכמשל ב' או"נ שמסתכלים בעיניהם זע"ז ברוב אהבה רבה בתענוגי' ברשפי אש כו' (כמו היונים שמסתכלי' זע"ז כנ"ל וכמ"ש עיניך יונים כו' וכמ"ש הסיבי עינייך מנגדי כו' דמוקדין לי' בשלהובי דרחימותאתש כו' כמ"ש במ"א). וזהו שנק' יחוד פב"פ כמו שהי' במ"ת וכמו בג' רגלים שא' יראה כל זכורך את פני הוי'תשא ממש וכשם שבא לראות בראי' פנימי' שבלב ומוח שניכר בפני' דוקא שכך יראה אור פני הוי' כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור