ואלה המשפטים
רפח, ד
ויובן כ"ז בתוס' ביאור בדרך פרט בכל ניצוץ מישראל כו', שהן ג' משמרות הלילה שהגלות נק' לילה והיינו בכלל כאשר כנ"י הן בגלות בגופים החומרים ובצרכי חיי גופם המה משועבדים בתכלית עד שנשכח מלבם לגמרי עומ"ש לחיות כחיי הגוים, והן בחי' המשמר[ו'] דאישון לילה שהן בחשך גמור דק"נ ונחלקי' לג' מדרגות שהן ג' מיני עמ' 840 ּ חשך שנק' משמר כמו משמר בית האסורים שהשכינה עמהם בגלות ותפיסא כמ"ש מלך אסור כו'. ובדרך פרט בכל ניצוץ האלקי שנתפס במאסר חומר גופו הבהמי' בג' עבירות חמורות גזל ועריות וש"ד כו' (גזל גוזל או"אצט שהן מוחין דחו"ב שבפנימי' המדות שבלב, ועריות בהרהורי עבירה שמן הלב למוח, וש"ד בכעס ורציחה שבהבל הלב לירד לחיי רעהו וגם בלה"ר שהורג בלשוןק כו' וכה"ג) והן ג' תפיסות, ומאסר הג' שהוא ש"ד קשה מכולם וכמ"ש מי יעלה כו' נקי כפייםקא כו' וכתיב ובפרישכם כפיכם כו' ידיכם דמים מלאוקב כו' ועל כל משמר ותפיסא ה' שואג כארי כו'. דהיינו כאשר יצעק האדם בצעקת הלב אל ה' בצר לו מחטאיו ואשר בחושך ילך במיני מאסר הגוף כנ"ל וצעקה זו מצד שקצר כלי הלב להכיל צערו מאשר מאד נתרחק מאור פני מלך חייםקג, וכבעלי תשובה אמיתי' שבוכים וצועקי' מקירות הלב שזהו כמו השאגה מנהמת הלב כנ"ל, אז בזה מעוררים אתדל"ע כמו"כ למעלה, בחי' שאגה העליונה דאדה"ע מפנימי' הלב העליון שלמעלה גם ממח' סתימאה הנ"ל ששאוג ישאג בבחי' המקיפי' שזהו בחי' המשכת הרחמים הגדולים על בניו שהם בגלות וריחוק עצום בזה וצועקים אליו כמו בחי' מ"ת בוכין כו' וד"ל.
וזהו סומך ה' לכל הנופליםקד, כי הנה מ"ש נפלה לא תוסיף קוםקה כו' היינו שלא תקום מעצמה אבל קוב"ה מוקים להקו כמ"ש סומך ה' לכל הנופלים כו', שהוא לסוכת דוד הנופלתקז לשון הוה תמיד בתחתית המדרגות בהיותם בגלות זה האחרון שנשמותיהם אסור בחומר שעבוד הגוף בג' מיני מאסר הנ"ל (והעיקר במאסר דגוזל או"א שהוא שרש הראשון דנש"י בבחי' פנימי' דאו"א שהוא בח"ס כו'). אך כתיב כי יפול לא יוטלקח לגמרי לפי שה' סומך ידו כמשל הנופל בראשו לארץ שבהגיע סמוך לארץ יסמכנו בידו איש גבור חזק שיש בכחו להעמידו גם בסמוך לארץקט כו' (כמ"ש במ"א), וגם כאן סומך ה' לכל הנופלים זהו נש"י שנפלה ממקום גבוה מאד נעלה לבירא עמיקתאקי מעומ"ר לעומ"ת שהרי שרשם הראשון בפנימי' המח' העליונה, וזהו שא' ישראל עלו במח'קיא ונק' לי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור