יובן דגם בחי' ראש דח"ע שהוא ח"ס בחי' מקבל הוא מבחי' העונג העצמי שברצון העליון שבמצות שהוא מקור גם לכח החכ' [ש]למעלה (וזה כמו בחי' גבורות דע"י שמלובש בח"סרטו כו'), וזהו אשר קדשנו כו' אשר בחי' התענוג העליון שלמעלה מראש דח"ע (כמו אהי' אשר אהי'רטז בעוה"ב בשכר המצות). וזהו פי' ברכת המצות ברוך אתה הוי' אלקינו הוא יחו"ע שבחו"ב דאצי' עד מלך העולם הוא בחי' יחו"ת דמל' דאצי' וכנ"ל בפי' חכמות בחוץ כו', ואמנם כ"ז נמשך מבחי' אש"ר שבמצות שהוא פנימי' התענוג העליון שברצה"ע שבמצותיו כו' לפי שסוף מעשה עלה במח' תחלהריז ועי"ז נשלם גם בחי' ראש וראשית דח"ע מטעם הנ"ל וד"ל.
ומעתהריח הנה יובן מ"ש לעשות לתקן כו' מה שישראל עושין את השבת ע"י התיקון עמ' 784 ּ בוי"ו ימי החול במעשה המצות כנ"ל אעפ"י ששבת כבר מיקדשא וקיימא מוי"ו ימ"ב הראשוני' כו'. דהנה מבואר למעלה בשרש השבת שהוא בבחי' החכ' שנק' קדש מלה בגרמי' דוקא, והוא ע"י בחי' שביתה דחכמה דמע"ב כשעלה בבחי' אין דכתר כמ"ש והחכ' מאין ממש כו' (והוא בחי' ח"ס) שזהו בחי' ח"ע שנק' ראש [בחי'] דכר כנ"ל. ולכך הדיבור של חול אסור בשבת כמ"ש ודבר דבר [לפי] שח"ת [חכ' ש]בי' מאמרו' דדבור העליון עולה בליל שבת למעלה בח"ע שלמעלה מגילוי החכ' מאין ליש, ששם אמר סייג לחכמה שתיקהריט דוקא שהשתיקה מורה על עלי' החכמה שבכלי המוח למעלה לקבל ממקור כח השכלרכ המשכיל כל שכל כו' ע"כ לא יכול לדבר גם בדבר חכמה דאיידי דטריד למבלערכא כו', והוא סייג לחכמה הגלוי' להיות מקור להתחדשו' החכ' מאין ליש כמ"ש במ"א דכל או"ח גורם חידוש ממקור שעולה לשםרכב והן חכ' חדשה לוי"ו ימי החול שאחר השבת כו', [ו]כל זה מפני שהשבת שרשו בפנימי' דח"ע שנק' קדש העליון כמ"ש ויקדש אותו כו'. אך הנה עכ"ז יש יתרון מעלה במצות מעשיות שישראל עושין בחול יותר משרש השבת עד שמחמת[ם] דוקא [יעשו] ליום השבת כו', והוא מפני שיש במצות מבחי' הפנימי' התענוג העליון שברצה"ע שנק' אשר שהוא מקור לראש דפנימי' ח"ע הנ"ל וממשיכים אותו בח"ע ע"י המצות ואז נק' ח"ע בשבת בשם קדש העליון (במעלה יתירה מעצם קדושתו). וראי' לזה מן העד"ן שזהו ע"י בחי' המשכת פנימי' הענג העליון בחכ'רכג הנ"ל אזי גם החכ' נק' עדןרכד וכמו ונהר יוצא מעדןרכה [שפי' עדן] זהו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור