שהוא הקרבת חו"ד דנה"ב בתפילה דעכשיו בחול ע"י מרירות כו'. אבל תפלה דשבת זהו בעלי' העונג העצמי דנשמה בהתקשרות פנימיות ועצמיות כמו אז תתענג על הוי' בצלותא דמע"ש וכנ"ל, הגם שנק' ממוצע ג"כ להעלות התחתון לעליון בסולם אבל זהו עלי' דפנימיות דנשמה כמו בקטורת בשמים במזבח הזהב (שזהו מיכאל כה"ג מקריב נשמות ע"ג מזבח הפנימי דווקא לריח בעונג העצמי דא"ס ממש לאשתאבא כו', ולא בהעלא[ת] קרבן דבהמה בחו"ד ע"ג מזבח החיצון שזהו ענין תפלות החול שנגד תמידים תקנוםתתקפח כידוע (ורק גחלים לקחו ממזבח החיצוןתתקפט למזבח הפנימי להקטיר קטורת), וזהו אכלתי יער"י כו' במזב"ח החיצו"ן ארית"י מור"י בקרבן דנשמות בשבת דוקא [ב]תפלה דשבת [שזהו ענין עולת שבת על עולת התמיד] כו') (ועי"ז נמשך מעליון לתחתון ג"כ בבחי' הפנימיות ועצמיות דעונג העליון כמו בש"ע בחול בחיצוניות השפע ברפאינו ברך עלינו כו', והיינו המשכות הפנימיות דרצה"ע ועונג העצמי בשבת לבא למטה בתפילה דשבת (ובסעודת שבת כו') בשביל חידוש האור ושפע לימות החול שלאחריו כמ"ש וקראת לשבת עונג כו' כנ"ל. ודרך כלל תפילה דמע"ש עלי' ותפילה דיום השבת בירידה כנ"ל, וזהו בחי' מזבח הזהב שכולל עלי' וירידה בתפלה דשבת ומזבח החיצון הוא בתפילה דחול והוא בחי' נו"ה שכלולים בת"תתתקצ (וגם בחול זהו בחי' היכל הרצון שבאמ"ת ויצי"ב שבווי"ן תתקט"רתתקצא בקשורא דנשמתאתתקצב כמו בריח הקטורת ואח"כ יכול להקריב לנה"ב בש"ע כו' וד"ל).
ואחר כל הנ"ל יובן ג"כ מה שיש להפלי' על שנוי הסדר ששינה משה מן הקל"קתתקצג בג' דברים האלה ביריעות וכלים ושבת, שבפ' תרומה נצטווה על הכלים תחלה ואח"כ [יריעות ה]משכן ואח"כ שבת כנ"ל ובכאן הקדים מצות שבת ואח"כ משכן ואח"כ כלים כו'. דהנה כל ענין הנ"ל בענין סמיכות פ' שבת למשכן, שצ"ל בחי' שבת תחלה ואח"כ משכן ביריעות שהן המצות ואח"כ כלים באור ומזון דתורה בכלים זהו הכל בבחי' ההעלאה דמקבל למשפיע שנקרא אתעדל"ת מלמטה למעלה, אבל בבחי' ההמשכה וירידה דמשפיע למקבל הבאה מלמעלה למטה שנק' אתעדל"ע שמצ"ע המשפיע אז נהפוך הוא, שצ"ל בחי' הכלים תחלה ואח"כ היריעות דמשכן ואח"כ מצות שבת והוא [מה] שנצטווה משה בפ' תרומה תחלה על הכלים ואח"כ משכן ואח"כ שבת לפי שזה היה בחי' אתעדל"ע שמצד עצמו כו' (שאו"פ קודם למקיפים ושבת בא בגמר ההשפעה ומלאכה וד"ל). וביאור הענין הנה בדוגמא זאת יש מחלוקת בגמ' דח"א שמים קדמו לארץ כמ"ש בראשית כו' השמים ואח"כ הארץ וח"א ארץ קדמ[ה]תתקצד לשמים כמ"ש ביום עשות ארץ ושמיםתתקצה כו', דזהו ג"כ כענין המחלוקת דבצלאל עם משה, דמשה נצטווה על הכלים תחלה שזהו כמ"ד ארץ קדמה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור