לעצמו כלוםתתו כו'. וזהו שנדבה לבו לעשות יותר מכפי טבעו ולעמוד על נפשו בנדיבות עמ' 1234 ּ הלב להשליך כל עצמו וטבעו דוקא זהו שנק' נדיב לב כו'. וכך הוא בענין קבלת עומ"ש בעול אע"פ שתכבד עליו העבודה ביותר והוא עול קשה עליו לעשות נגד טבעו ורגילותו בכל דבר שבקדושה האלקי' כנ"ל, יעמוד על נפשו להתנדב לבו לקבל באהבה ורצון כל עבודה קשה וכמו שמקבלים עליהם עומ"ש כמ"ש שום תשים עליך מלך כו' שאע"פ שאח"כ תכבד עליו עול העבודה ביותר. אבל לאחר שקיבל [עליו] ה"ז הי' בנדיבות הלב שנדבה רוחו ולבו לקבלה זו ע"ע לקיים כל אשר יגזור אומר אף שיהי' נגד רצונו וטבעו לגמרי אז לא יכבד עליו כ"כ, ואדרבה ימצא בזה הביטול שמבטל א"ע נח"ר ועונג ולא מצד עצם העבודה שבודאי קשה וכבידה לו, [אבל] מה שמבטל רצונו וטבעו נגד רצון המלך שזהו רק לפי שקיבל עליו בנדיבות לבו הרי הוא שנותן בו כח ועוז לבטל כל עצמותו וטבעו ולא יחשיב עצמו לכלום, עד שיקבל עונג ושמחה ונח"רתתז במה שקיים רצון המלך אע"פ שהוא נגד רצונו כי לזה כבר נתן נפשו ורצונו כו' (והוא שנק' רצון לרצון, כי יש לותתח לרצון מקור הנובע מכבר קודם שנתגלה הרכבה שלו בשכל ומדות וממקור זה יש שינוי [מ]רצון לרצון היפוכו, והוא מה שירצה בהיפוכו דוקא. ואף גם ברצון שבמדות טבעיות הרי גבר על הרצון שלו לשנות טבעו, והוא כמו שיכול לקבל עליו יסורים לעונג ממש ועונג ליסורים, וכך יכול לשנות הרצון הטבעי' בעול עבודה כשיהי' לו רצון לרצון זה בקבלת עול בתחלה שאז יעבוד הכל ברצון ובחירה אע"פ שמנגד לרצון הטבעי כמו קבלת תענית או קבלת צדקה בכל אשר לו כו' או ללמוד ביגיעה מ"שתתט א' כו', וראי' מגט המעושהתתי שאינו רק כפי' שכופין אותו ואו' רוצה אני שחל בו הרצון באמת. וכן הוא ענין הוויןתתיא דאמת ויציבתתיב [כמו] ומתוקן ומקובל כו' שנק' היכל הרצוןתתיג שאינו רק שמקבל עליו למעשה שיהי' בו הרצון ממילא כו', והוא שנק' הסכם חזק שהוא במקור הרצון לחזק הרצון ולשנותו כו'). ולכךתתיד הי' במ"ת שא' כל אשר דיבר ה' נעשה שקיבלו עליהם עומ"ש זה בנדיבות הלב, והוא בחי' רצון לרצון שזה[ו] לבטל כל רצונם מפני רצון ה' בכל אשר יגזור אומר עליהם בקבלת עו"מתתטו שזהו נדיבות הלב לעשות יותר ולנגד טבע[ם] עד שלא תכבד עליהם אח"כ עול מצות ה' כלל, אע"פ שיהי' נגד הטבעי' יבטל רצונו ולא יחשיבנה לכלום וכלא ממש חשיב נגד רצון ה' שמלובש במצות ויכול לעשות העבודה האלקי' בסומ"ר וע"ט כל היום בלי מונע כלל וכלל מחמת רצונו הטבעי' מצד ההסכם החזק בקבלת עומ"ש בק"ש שהוא הבחירה ברצון לרצון לבטל כל רצונו נגד רצון ה' ולקיים רצונו בכל כו' עד שיקבל עונג ושמחה במה שמקיים רצון ה' ומבטל רצונו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור