לא תהי' משכלה
ש, ד
הרצון והתענוג אלקי שא"א שיבא בגילוי בחו"ב ובמדות שמקבלים מהם כלל. ואע"פ שהי' לו גם אה"ר זו במס"נ [ממש] כמ"ש התהלך לפני והי' תמיםשפט ממש, אך זה הי' [בא] בגילוי דרך צמצום השכל והמדות שבלב אבל לזקנותו העלה גם המדות ומוחין שבגילוי לאותן ימים העליוני' שבעצמו' הרצון והתענוג להיות גם הואשצ [ב]בחי' השלימות בלי שינוי כלל, והוא שנעשה מרכבה לבחי' ימי קדם בבחי' קדמונו של עולםשצא וזהו בא בימים דימי קדם וכמ"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם ([ב]בחי' חג"ת דע"י וא"אשצב כו'). והנה א' עוד בזהר בפי' בא בימים באינון לבושי' שהימים נק' לבושים לנפש כו'שצג, [וכל יום] ויום עושה [לבוש חדש לנפשו] ע"י תו"מ שעושה האדם בכל יום ואם חסר [ב]יום א' שלא עשה בו לבוש דתו"מ חסר לבושא חדא כו'. והענין הוא דהכל עולה לכוונה א' שבחי' הלבושין הם בחי' המקיפי' דנר"נ דאדם הנ"ל שהמקיפי' שורים על הלבושי'שצד דוקא כידוע וע"כ בחי' יומין עילאין הנ"ל הוא שנק' ג"כ לבושי' [שמקיפים הללו באים להתלבש בבחי' לבושים שהם בחי' מחדו"מ שנק' לבושים] לנפש כידוע, וז"ש באים בימים בבחי' לבושים דהיינו בחי' יומין עילאין דזקנה הנ"ל ועיקר שרש הלבושים הם בלבושים דתו"מ דוקא [שהן מחדו"מ דתו"מ בכל יום] כו'.
(יז) שצה וביאור הענין, הנה ידוע שהימים נית[נו] לאדם במספר כמה ימיםשצו יחי' בעוה"ז כמ"ש ימים יצרושצז ולא אחדשצח כו', וכל מספר הימים שנותנים לאדם מלמעלה ה[ם] נקצ[ו]בים להיות בכל יום ויום איזה תיקון לתקן ולהשלים נפשו בבירורי' דעה"ד [מ]רפ"ח [ניצוצין]שצט כו' ולא נתנו לבטל[ה] אפי' שעה א' ורגע א' [ממש שיהיו יתירים] על השיעור ומדה ששיערו למעלה כמה שהוא צריך לתקן ולהשלים נפשו בסו"מ וע"ט [ו]באוי"ר כו'. ולזאת אם יבטל יום א' בלי יתן לבו לתקן נפשו בתו"מ ואוי"ר ותשו' וכה"ג נק' יום זה יומא דפגראת לשון פגרא ומות שאין בו אור וחיות האלקי כלל וכלל ולא נמנה בחשבון מספר הימים שנתנו לאדם לתקן נפשו כו', וכ"ש שלא די שלא עשה תיקון לנפשו בתו"מ ואוי"ר כו' עוד זאת שפגם בנפשו בהרהורי' רעים וטמאיםתא מאד וכדומה במדותתב רעות כו', הרי פגם בזה יותר ממה שתיקן עמ' תלח ּ בימים שעשה בהם מצות ותשו' כו', וכשיצורף לחשבון כו'תג הרי יעלה מספר [ימי] הבטלה לגמרי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור