הלב ביותר כמו מלא כעסנג כו' וכגיאות הסוס והבהמה מן השעורי'. ולהיפך יש במאכל הלחם להוסיף כח חלק הטוב כמו עמ' תרכז ּ במדות [ה]טובות בגשמיות כמו ונשבע לחם ונהי' טוביםנד וברוחני' במדות טובות בדרכי החיים [ה]טוב שיעבוד ה' בכח האכילה ויוברר החום הטבעי מן המאכל להיות בהתלהבות אלקי כו', וכן מוסיף כח השכל האנושי' וגם כח השכל באלקו' ביחו"ע כו'. וראי' לכל זה מבהמ"ז שאחר שאכל לשובע מברך להוי' כמ"ש ואכלת ושבעת דוקא וברכת את הוי'נה כו' (וכן הקרבנות מבשר ודם וחלב בהמה גשמי' שנקרב ע"ג המזבח נעשה מזה לריח ניחוח להוי' דאצי' כו'). ולכך נק' לחם ל' מלחמהנו כמו לח"ם שעריםנז שיש מלחמה בסעודת הלחם אם יגבר חלק הרע שבו על הטוב [או] שיגבר חלק הטוב על הרע, וזהו מא' הינוקא מאן דבעי למיכל נהמא אפום חרבאנח כו' (וכידוע ומבואר במ"א שהאכילה היא הבירור במלחמה בין טו"ר כמו התפלהנט שנק' קרבא שנה"ב מתגבר על הנה"א כו') ולכך כמו שמזבח מכפר בקרבנות על נפש החוטאת כך שולחנו של אדם מכפר עליוס עכשיו מטעם הנ"ל). ולפ"ז הרי הי' ראוי לאסור האכילה בשבת כמו ל"ט מלאכות ממש שמבררי' הטוב מן הרע [כו' כך האכילה מברר לטוב מן הרע] כנ"ל ובורר אסור בשבת להיות ששובת ונח מכל מלאכה ובירור שבו' ימי החול כידוע (ומה שהקרבנו' מקריבים בשבת כמו בחול אע"פ שגם הן כמו בחי' הבירורי' בהקרבת חו"ד וכמוסף שבת בב' כבשי'סא ונק' עולת שבתסב כו' מאחר שנק' לחמי לאשיסג כו', גם זה יש להבין מאיזה טעם הותרו בשבת כו' (כמשי"ת). וא"כ לפ"ז יותר יפלא מ"ש בזהר דקוב"ה מתענג מענוגי' דישראל בסעודות השבת כו', מאחר שנק' בירור כמו מלחמה ואם חלק הרע יגבר יגשם לנפש ויטמא אותו בעונג גשמי זה עד שיופרד מאלקות ולא יגורך רעסד כתיב ואיך אומר שיתענג כו' ואיך או' ע"ז דא הוא סעודתא כו'. ואם לפי שבשבת אין הרע שבמאכל גובר כלל וכלל ולכך מותר לאכול לתיאבון בשבתסה וכמו שא' במה מענגו בבשר ודגיםסו כו' וכמ"ש במ"א בענין פרש חגיכם ולא פרש שבתכםסז כו', הא גופא י"ל למה אין פרש ופסולתסח במאכלים דשבת עד שלא יגשםסט בע[ו]נג הגשמי בחלק הרע הגם שיש במאכל בהכרח מאחר שהוא מעה"ד טו"ר).
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור