כמו שהי'שלו אתעדל"ת באו"כשלז לעורר לבחי' המקיפים, והוא כמו קרבן הקטורת במזבח הפנימי, כך עליית הנשמה בט"ו ווי"ן דאמת ויציב אחר שניתן גחלים ממזבח החיצון, שזהו ענין וייחד לבבינו [לב] הפנימי עם לב החיצון, ואח"כ בסמיכת גאולה לתפלה זהו כמו הק[י]רוב להיכל ק"ק כו', והתפלה עצמה הוא לאשתאבא בגופא דמלכא כו' שעי"ז נמשך ממילא מבחי' סובב הכללי מקור כל המקיפים כו', וכמ"ש דוד המלךשלח אחת שאלתישלט כו', שבתי בבית ה' שהן בחי' הכלים שבמשכן, ואז ממילא יבא כל המקיפים להודותשמ בנועם ה' ולבקר בהיכלו יצפנני יסתירנישמא כו' [ו]כמ"ש במ"א באריכות וד"ל.
והנה ביריעות המשכן היו ד' מדרגות, הא' מקיפים דיריעות המשכן במספר עשר כנגד י"ס דאצי'שמב שבבחי' המקיפי' שה[ם] תכלת וארגמן כו', והב' יריעות האוהל למשכן שהן יריעות עזים עשתי עשרשמג, והג' מכסה לאוהל מעורות אילים מאדמיםשמד, והד' מכסה עורות תחשיםשמה מלמעלה כו'. ומבואר בספרי הקבלה דמספר יריעות עשר דתכלת וארגמן כו' הן בבחי' האצי' כנ"ל, אבל יריעות עזים ועורות אילים ועורות תחשים הן ג' מדריגות דנוגה דבי"ע שנבררו מסט"א ונעשים בבחי' אוהל למשכן ויריעות עזים הן לאוהל והן עשתי עשר כמ"ש בזהר הטעםשמו, וגם בעודף המספר שלהם באורך שלשים באמהשמז [הן] יותר מאורך היריעה דתכלת שהוא כ"ח באמהשמח כו', ועורות אילים למכסה האוהל הן יותר גסים ועורות תחשים מלמעלה הוא יותר גס. והוא סדר המדריגות דבחי' נוג"ה דבריאה שרוב[ו] טוב ומיעוטו רע הן יריעות עזים שהן שעירותשנ כמ"ש ועשו איש שעי"רשנא כו', וכאשר מתבררים עולים להיות עמ' תנב ּ לאוהל על המשכן, ועורות אילים מאדמים הוא בחי' נוגה דיצי' דחציו טוב וחציו רע כו', ועורות תחשים הוא בחי' נוגה דעשי'שמט שרובו רע ומיעוטו טוב וגם הוא מתברר ונעשה מכסה שני מלמעלה.
[ח] ולהבין ביאור כ"ז, הנה יש להביןשנב תחלה דשרש הלבושים בבחי' המקיפים דהיינו בחי' מקיף שלא יוכל לבוא באו"כ מאיר הוא על הלבושים, וראי' לזה ממה שמצינו דפושט ב' לבושים כא'שנג קשה לשכחה כו', משום דכח
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור