שיש כח ההילוך דרגל בראש, ועכ"ז א"א לילך בראש כ"א ברגל עמ' סג ּ הרי הרגל מוליך לראש, וכן יש כח הראש ברגל לכל אשר יחפוץ ילך. וזהו ענין נעוץ תחב"ס וסוב"ת מבלי שימצא ראש וסוף שזה מקבל מזה וע"י אמצעות חיבור כולם יחד נק' אדם דוקא, הגם שעליון למעלה והולך ממנו כסדר והדרגה זה תחת זה עד למטה מ"מ קשורים כולם כא' כו' ואין לא' שלימות כלל בלא זולתו, וזהו עיקר בחי' ההתכללות דתיקון (והוא למעלה מבחי' התכללות הכחות בעצמות הנפש כנ"ל שאין זה רק שכלולים כא' בלי ניכר כאו"א במציאות בפ"ע, אבל ההתכללות זו שבכחות הנפש באברים כאו"א מקבל מזולתו וכן כולם הם מציאה אחת ממש שנק' אדם, וראי' שגם לדבר אחד פרטי כמו להילוך ברגל ישתתפו כל הכחות יחד מן הרצון ומח' ומדות ואברים החיצונים כולם כאחד, וכן לכל דבר פעולת אבר פנימי וחיצוני יש בזה התכללות מהכל כי זה עוזר לזה כמשל ב' בנ"א שמשתתפים יחד להגביה משא א' כו', וזהו שא' במרכבה דנושאות הכסא דכלילן דא בדאקז כו', שאל"כ לא היו מתחברים יחד כ"כ כו'.
וכך הוא באדם בעבודת ה' בכל פרט כמו באהבה יש בזה כללות הכל, הרצון ושכל עד גם המעשה שיסתעף מזה כו' וע"כ גם ב' הפכים כאוי"ר מתכללים יחד לפי שמורכב האהבה מן היראה והיראה מן האהבה כהרכבה דאש ומים פני ארי' ופני שורקח כו'. וכך בכללות קומה דכנס"י מבחי' ראשי אלפי כו' עד נשמות דעקביים בין כולם יחד נק' אדםקט א', וע"כ צריך אדם לשתף נפשי'קי בהדי צבורא קודם התפלה כו', כי אין שלימות לראש בלי סוף שזה מקבל מזה כו', והוא עיקר ענין מצות ואהבת לרעך כמוך שזהו כל התומ"צ ואידך פירושא הואקיא, לפי שכל התומ"צ ברמ"ח אברים דמלכא הוא רק בבחי' ההתכללות בציור אדם דוקא וד"ל (וזהו ג"כ הטעם שבצדקה תכונני וכתיב אני בצדקקיב אחזה פניך בבחי' פני' דמוחין, לפי שהראש מקבל מן הסוף כנ"ל וכמשי"ת בסמוך וד"ל).
ונמצא מובן שב' אופנים דהתכללות והתחלקות, דבחי' התהו ההתכללות הוא בעצם הנפש וכל א' אינו נשלם ע"י זולתו רק שכלולים כאחד וההתחלקות [הוא] ההתפשטות עצם מהותן שהוא בחי' הכתר דכל מדה שנק' זה תחת זה כנ"ל והוא ריבוי האור ומיעוט הכלי כו'. אבל בבחי' התיקון נהפוך הוא שההתחלקות תחלה ואח"כ ההתכללו' כנ"ל, אך ההתחלקות הגם שבא בסדר מעליון לתחתון זה תחת זה כאו"א בפ"ע כנ"ל, אבל אין התפשטות זו מבחי' עצם מהות [כל] כח כמו שהוא בעצם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור