ארצהפו כו' שהתפלה הוא עלי' הגוף ובשבת הוא בחי' עלי' הנשמה כו'.
וזהו ההפרש בין ג' מועדים לשבת שבחי' המועדים נמשך תמיד תוס' גילוי אורות בכלים מלמעלה למטה שלא ע"י אתעדל"ת כלל, אבל בשבת נמשך בחי' תוס' אור ע"י העלאה מלמטה למעלה כנ"ל. אך הנה זהו דוקא במועדים הראשוני' כמו פסח מצרים וחג שבועות שהי' אחריו קודם מ"ת הן המהפח בחי' תוס' אורותפט המשכה מלמעלה למטה שלא ע"י אתעדל"ת כמ"ש ופסח הוי' [כו'] וירד הוי' [כו'] הכל מעצמו, אבל כל המועדים שאנו עושים אחר מ"ת גם ה[ם] כמו בחי' השבת שבחי' תוס' אור [ה]מתגלה למעלה בחג"ת דז"א אבלצ הוא ע"י בחי' אתעדל"ת, שהרי אנו עושים פסח ע"י מצות התורה [ב]לבד שציוה ה' לאכול בוצא מצה ומרור זכר ליצ"מ ועי"ז אנו מעוררים למעלה שמתגלה בחי' תוס' אור חסד עליון דאצי' כמו שהי' מאיר בזמן יצ"מ דכתי' ופסח ה' על הפתחצב כו'. ו[א"כ הרי] סיבת תוס' גילוי אור חסד זה לא נמשך בעצמו רק ע"י אתעדל"ת ע"י מעשה המצות דמצה ומרור [ו]ע"י קדוש היום ו[ב]תפלת היום כו' ועי"זצג שעושין לזה היום קדש בכלל כו', משא"כ פסח מצרים הרי הי' מעצמו בלי אתעדל"ת כלל כמ"ש ופסח הוי' כו'. ומה שציוה לאכול מצה כו' הרי הי' להיפך מטעם [שאנו אוכלים מצה, כי מה] שאנו אוכלים שהוא רק כדי לעורר למעלה, אבל מה שהיו הם אוכלים הוא מטעם שכבר נתעורר למעלה להיות מאיר עמ' שנג ּ בדילוג כו' ולכך ציוה אותם ג"כ לאכול קרבן פסח על מצות ומרורים כו' דהיינו המשכת חג הפסח שמלמעלה למטה, וזהו היפך הפסח שאנו עושי' לעורר מלמטה למעלה כו'. וכמ"כ חג השבועות שעשו ה[ם] הגם שהי' אחר שספרו ז' שבועותצד כמ"ש וספרתם לכםצה כו', מ"מ יש הפרש גדול בין ספירה שלהם לספי' שלנו, כי ע"כצו הספי' שלהם הואצח בחי' המשכה עליונה מלמעלה למטה כדי שיהיו ראוים לקבלת התורהצז כמ"ש בזהר, ומצות ספה"ע שלנו דכתי' ז' שבועות תספרצט לך שבאק לעורר למעלה בחי' המשכת מוחי' [ב]ז' מדותקא ע"י מצות הספי' שאנו מקיימין ע"פ התו', והרי הוא בחי' הכנה והעלאה מלמטה למעלה כידוע. וא"כ ממילא יש הפרש בין חג שבועות שלה[ם] דכתי' וירד הוי' שירד מעצמו, משא"כ עכשיו אע"פ שנמשך ויורד הארת הכתר בז"א ע"י מצות חג השבועותקב שאנו עושין כמ"ש בפע"ח, אבל זה גופא אינו נעשה ונמשך למעלהקג רק ע"י מצות הספי' [שקדמה] תחלה בבחי' העלאה וע"י [מצות] קידוש היום
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור