מן מקום הנמוך הרי יוכל להגביהו עד למעלה מראשו [כי היד יש בו כח ההשפלה למטה מטה מרגליו הרבה וגם ענין ההגבה עד למעלה מראשו] הרבה [כו'], והרי הטובע בנהרעח אעפ"י שראשו מוטבע אם ידיו פשוטות עדיין למעלה מהנהר יוכל להנצל מטביעתו כו' כי פשיטת היד למעלה מהראש בגובה הרבה כו' וכמ"ש במ"א בענין נשיאת כפיםעט כו'. ועד"ז יובן גם כאן אשר נשאתי ידי הגבהת ידי למעלה מן הראש הרבה פי' ידי יד כההפ דבחי' מל' דאצי' אשר הי' ראש לשועליםפא דבי"ע כידוע, ולע"ל כתיב בה כי תהיו אתם ארץ חפץפב, וכמ"כ כתי' ונתתי צבי בארץ החיים פי' חפץ ורצון העליון של המאציל הנק' כתר*83 עליון שלמעלה הרבה מהראש ומוחין דחו"ב דאצי' כידוע, ישרה בארץ החיים מל'פג דאצי' כי תהי' עטרת בעלה כעטרה המקפת על הראש ומוחין כו' וכמ"ש במ"א, וזהו ג"כ ענין צבי שהוא לשון רצון*84 כידוע וד"ל. וזהו המשך דברי הפסוק הנ"ל והבאתי אתכם כללות נש"י אל הארץ אשר תקרא לע"ל בשם ארץ חפץ העליון כו' אשר נשאתי אותה בידי למעלה מן הראש להיות לעטרת תפארת כו' לאברהם וליצחק ונתתי לכם מורשה להיות כי גם אתם נק' בשם ארץ חפץ זו כידוע דכנס"י היא בחי' מל'פד דאצי' ע"כ תהי' לכם דוקא מורשה וד"ל. ובכ"ז יובן ענין הסמיכות שאחר היציאה מסבלות מצרים יביא אותם אל ארץ חפץ כו' שהן הן ענין תשב"כ ותשבע"פ הנ"ל, שע"י הקריאה בתשב"כ הם יוצאים מסבלות מצרים מן ההעלם לגילוי כנ"ל ואח"כ בדבור בתשבע"פ הנק' ארץ החיים ארץ טובה ורחבה פי' האור עם הכלי מתרחבים כא' כמו משל עור הצבי כנ"ל בזאת הוא מביאם אל ארץ חפץ דוקא, לפי שלע"ל יהי' תשבע"פ למעלה מתשב"כ מטעם הנ"ל וד"ל. ובזה יובן הטעם למה המצוה לזכור יציאת מצרים דוקא יותר משאר ד"ת כמו ק"ש ותפילין וכדומה, דכתיב למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך לרבות הלילותפה שמצוה להזכיר גם בערב כמו בבוקר כידוע. אך הענין הוא להיות כי בכל יום אדם יוצא ממצרים עורף דקליפה הוא הרצון הזר כידוע המעכב את הלידה כנ"ל מחמת מיצר הגרון כו', וע"י יציאה זו מן העלם העיבור באה הנשמה האלקי' למדריגת חפץ העליון להקרות בשם ארץ חפץ כנ"ל וכמ"ש בר"מ כ"א חפץ בה המלךפו ונקראה בשם כו' כי נעוץ תחלתן בסופןפז, ע"כ בכל יום החיוב לזכור יציאת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור