כו'. אך א"כ הי' הכל חוזר למקור הראשון מקורא דכולאכא, ואנו רואים שגם ביום השבת נמשך האור והשפע האלקי' בכל ההשתלשלו' דאבי"ע כו' בכל אופן פרטי ההמשכות העליונות ביחו"ע דחכ' ומדות באו"כ עד שנמשך לעולם העשי' בשפע גשמיות*22 דמזלות בדצח"ם וארמ"ע הגשמיי'. אך התירוץ ידוע שעיקר השביתה עכשיו הוא רק בבחי' הפנימי'כב דחכ' וכתר שעולה בעצמות א"ס ב"ה אבל בחי' החיצוני' נמשך בסדר ההשתל' עמ' 606 ּ בשביל שפע כל העולמות דבי"ע. והענין הוא כידוע שיש ב' מדרגות בחכמהכג, א' בחי' הפנימי' שנק' אין דחכ' שזהו בחי'כד שהחכמה למעלה מבחי' ההתפשטות והמשכה למטה עדיין להיות מקור להשגה דבינה שנק' יש, והוא בחי' נקודה דיו"ד שנק' כח מ"הכה בחי' מ"ה ממש וכמ"ש והחכ' מאין תמצאכו בבחי' אין דכתר. והב' בחי' חיצוני' דחכמה שנמשך לבינה בהשגת השכל שזהו מאין ליש, והוא כללות ענין מע"ב בי"מ דבראשית ברא אלקי'כז דאבא א[מר] לאימאכח שנק' אלקיםכט כידוע. וזהו עיקר ענין השביתה בשבת שהוא עולה בפנימי' דחכמה בחי' אין דכתר שנק' קדש מלה בגרמי'ל כידוע, אבל בחי' החיצוניות דחכ' נמשך גם בשבת לבינה ומבינה למדות ודיבור בי"מ להיות התהוות העולמות מאין ליש ולחדש השפע בכל יום [בכל] וי"ו ימי החול. ואמנם מפני בחי' העלי' הזאת בפנימי' דחכ' שבכתר כנ"ל, ע"כ [אמר] אז תתענג על הוי' כו' וכתי' וקראת לשבת ענגלא שחוזר ונמשך מחכ' לבינה ומדות או"חלב מבחי' העונג דאין דחכ' לכל ו' ימי החול, וע"כ כל שבת נק' שבת בראשיתלג (כמשי"ת). וא"כ עכ"פ מובן מזהלד דשרש השבת הוא למעלה מן ההשתל' דשם הוי' דע"ס כו', והיינו למעלה מבחי' הזמן דעבר הוה ועתיד, דשם הוי' מורה היותו עכ"פ מקור לזמן דעבר הוה ועתיד שהוא ענין הי' הוה ויהי'לה אע"פ שכוללם יחד מ"מ שייך בו לומר ענין הי' ויהי', כמו בוא"ש דהוי עלמאלו שכללותם הוא שם הוי' דחכ' דכולם בחכ' עשיתלז מאין ליש בכללותם יחד ואח"כ מתחלק בפרט כמארז"ל במאמר א' יכול להבראותלח כו' והוא מאמר דבראשית דחכ' דבראשית נמי מאמר הואלט כידוע, אבל בשבת עולה לפנימי' דחכ' למעלה גם ממקור הזמן דשם הוי' כנ"ל וד"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור