כו' (והיינו באוצר הנשמות ששמו גוףטו כמארז"ל אין ב"ד באטז עד שיכלו הנשמות מן האוצר כו' כמ"ש במ"א). ובאמת יש להבין בזה דלמה נק' המלאך או הנשמה בהיותם למעלה בבחי' עומדים במדריגה א' תמיד אחר שעבודתם שם הוא בבחי' אוי"ר שנק' רו"ש כמ"ש והחיות רו"שיז כמראה הבזק ופרש"י כמו להב היוצא מן החרסית שיוצא וחוזר ונכנס כו', ובחי' רו"ש נק' עלי' והילוך למעלה וכידוע ביאור הענין דבחי' הרצוא זהו תגבורת כוסף התשוקה באה"ר לצאת מן הכלי והחומר לידבק וליכלל במקור חוצבו באלקים חיים כניצוץ הנמשך ועולה ונכלל בשלהבת וזהו כלהב היוצא כו', וכמו גם בנשמת האדם בגופו שבצ"ג תכלה הנפש ותכסוף לצאת מנרתקה בגוף ליכלל באחד כו' כמו נכספה וגם כלתה נפשייח כו' וכן צמאה לך נפשייט כמה לך בשרי, כלה שארי ולבביכ כו' וכה"ג. וכך המלאכים באמרם שירה תכסוף נפשם לצאת מכלי חומרם ליכלל במקורם כמ"ש והחיות רצוא כו' ומיד חוזר רוחם ונפשם אל חומרם כלהב היוצא וחוזר ונכנס וזהו ושוב, בחי' זה זהו מחמת בחי' היראה ופחד אלקי' כשבאי' מקרוב בבחי' רצוא כנ"ל אזי חוזרי' ונסוגי' אחור מצד ביטול העצמו' מכל וכל שמתבטלים ממציאותם לגמרי ויראו לגשת ולהתקרב עוד ע"כ נסוגי' אחור כו' כענין שהי' במ"ת דכתי' וירא העם וינועוכא ויעמדו מרחוק כו', וז"ש בס"י אם רץ לבך שובכב כו' כמ"ש ביאורו במ"אכג, וע"י בחי' רו"ש זה המה הולכי' ועולי' כמו בשתיםכד יעופףכה כידועכו. אך הרי אנו מוצאי' במלאכי' שא' בעמדם תרפינה כנפיהםכז היינו שנתבטלו לגמרי ונשארו עומדי' כמו אבן דומם דגם בחי' רו"ש שלהם נתבטל כמ"ש תרפינה כנפיהם דהיינו בחי' רו"ש שבכנפיהם כמ"ש בשתים יעופף, כאוי"ר שבנשמ' בגופו שעי"ז יהי' עולה במדרג' כמו השט במים וכעוף הפורח בכנפיו למעלה וכמו הבא מקרוב ממש לפני המלך שמתבטל לגמרי משא"כ מרחוק מעט יש לו תשוקה להתקרב ונסוג אחור וחוזר ומתקרב כו', וזהו בחי' רו"ש דמלאכי' מרחוק, אבל מקרוב ממש תרפינה כנפיהם עמ' רלא ּ וכן בעמידה דש"ע כידוע בענין אד' שפתי תפתח כו' דאין מלה בלשוניכח כו', ולזאת הגם שהי' לנשמ' האלקי בהיותה במקור חוצבה בחי' אוי"ר אמיתי' בבחי' רו"ש כמלאכים עכ"ז לא נקרא מהלך אלא עומד כמ"ש אשר עמדתי לפניו כו' לפי שלא יוכלו לילך במדרגות ברו"ש באוי"ר רק כפי שרשם באלקים חיים
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור