תקסוכלל, לפי שהי' במדרגה עליונה דאור עצמו' א"ס ב"ה שמעלה ומטה אצי' ועשי' שוין ממש (וכמאמר הוא מקומו ש"עתקסז ואין העולם מקומו כו' וכן א' איהו תפיס בכ"עתקסח ולית מאן דתפיס בי' כלל כמ"ש במ"א) וע"כ אין בחי' הבריאה ועשי' נק' הפסק כלל רק כאשר האור הולך בדרך השתל' מאצי' לבריאה ע"י פרסא בריחוק מקום אזי נק' הבריאה בחי' יש נפרד, משא"כ למעלה כמו שהוא קמי' [ממש] אין בחי' הבריאה נק' יש נפרד כלל כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה אחת ממש כו', ולכך לא הי' צריך להפשיט [את] עצמו מלבוש דמח' בעוה"ז כלל לפי שהי' דבוק למעלה כמו שהוא למטה בשוה ממש, וכך הי' במשה שהי' נשמתו ג"כ מבחי' זו כנ"ל באורך גדולתקסט.
ודוגמא לזה הי' גם בדוד והגבורים שהיו לו [ש]שרש נשמתן הי' מבחי' האצי'תקע עצמו שלמעלה מן הפרסא (כמו שהמל' בבחי' האצי' שאו' דברך נצב בשמים במדות דז"א כו' ולמ"ד עמ' 560 ּ הגבורים הם בחי' נה"י דז"אתקעא [ב]ל' כלים פנימי' אמצעי' חיצוני' כו' כידוע בזהר בענין ג' עדרי צאן רובציםתקעב כו' וכענין המל' נקנית בל'תקעג מדותתקעד כו') היו עוזרים לדוד בחי' המל' בלא לב ולבתקעה פי' בלא לב ולב שניהם שוין כו' בלב היינו בדעת ומוחין דגדלות וכמו בקירוב אל הוי' בראי' באור נשמתם בהשגה עמוקה כמו בק"ש ותפלה ועת גילוי שעת רצון כנבואה, ובלא לב היינו בחי' הקטנות דמוחין שלמטה מן הדעת כמו שמוסתר אור האלקי בגופם ממש הכל הי' שוה אצלם לפי שהי' שרש נשמתם מבחי' אצי' עצמו שאין בחי' הפרסא מפסיק כו', ואין הבריאה ויצי' תופסים מקום כלל וכנ"ל ע"כ הי' שוה אצלם בחי' הקטנות שבגופם עם בחי' הגדלות שבנשמתם כי לא הי' גופם מסתיר להם כלל, וכמ"ש דוד אם זכרתיך על יצועיתקעו בבחי' הקטנות מוחין ומדות ביצוע[י] שעת השינה כך באשמורת [ב]גדלות המוחין בדביקות וקירוב אהבה כך בשוה ממש (וכמו שהי' דוד מלך על ישראל בהתנשאו' ויש גדול והי' בעת ההיא בתכלית הביטול והפשטה מכל עצמותו כו' ואין זה סתירה כלל, כי הי' שרשו במל' שלמעלה באצי' בבחי' ביטול והתכללו' ולמטה נעשה ראש לשועלים כנ"ל ואין הצמצום דמסך עושה שינוי כלל), וגם עכשיו הרי בק"ש נצטוינו כ"א אף פחותי הערך (שבכל ניצוץ קטן יש לו שרש בל' כליםתקעז דנה"י דז"א שהן בבחי' הגבורים הנ"ל) ודברת בם בשבתך בביתך [בשכבך] ובקומךתקעח פי' בש[כב]ך בשינה אז האדם בקטנות הדעת והמדות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור