בחי' מקו"פ וחלל ריקן כו' כמ"ש בע"חשיד (ועכ"ז נק' בחי' חשך סתרושטו והוא בחי' חשמ"ל העליוןשטז ), לפי שגם מה שאחר הצמצום הראשון הזה (שצמצם אור הראשון [ו]נכלל בעצמות ולא נשאר רק רושם כו' שהוא נקודה דיו"ד בקו"ח בצורת וי"ושיז כו') הוא שנמשך בקו"ח, הרי קו"ח זה אינו רק להיות מקור למקור למציאות ע"ס דאצי' שהוא כמו להיות חכ[י]ם ומבין כו' דאע"פ שנאצלו [מ]עצמות המאציל כו' הרי איהו וחיוהי חדשיח בבחי' יחוד אמיתי בעצמו' א"ס ממש כשלהבת הקשורה בגחלתשיט כמ"ש בס"י ונק' ע"ס בלי מה בלי מהותשכ כו' וכמ"ש חכים ולא בחכ' ידיעאשכא כו' עד ולאו מכא"מ כלל, ע"כ לא שייך בזה ענין ובחי' פרסא ממש בצמצום הראשון (רק בבחי' מקו"פ וחלל כו' שאין [זה] רק הסתלקות האור במאור), משא"כ מאצי' לבריא' שזהו להיות חכ' דבריאהשכב מוגבלת מאין ליש ממש מאצי' שהוא בלתי בע"ג כו' שאין ערך עמ' 546 ּ כלל ביניהם, אע"פ שנעשה המל' רק בחי' שרש ומקור לנבראים בע"ג הוצרך להיות ע"י צמצום גמור דמסך ופרסא המפסיק בלבוש גמור שהוא בחי' ריחוק מאצי' שהוא בחי' אין הב' להפרד מאין הא' כנ"ל וא"ל לא הי' בחי' המל' מקור לבריאה כי הי' נכלל באצי' כנ"ל וד"ל.
והנה מובן מכ"ז עכ"פ שבלתי בחי' הפרסא שמפסיק בין עליון לתחתון (כמו מן הרצון לשכל ומשכל למדות ומן המדות למח' וממח' לדו"מ [כ]נ"ל) הי' כל עלול נכלל בעילתו וחוזר הכל לקדמותו, ואמנם [יש להבין] מהיכן נעשה בחי' הפרסא זושכג להפסיק ולעשות בחי' ריחוק מקום כנ"ל, הענין הוא דא"א שיהי' הפסק הזה ע"י בחי' אותיות לבד, שהרי זהו השתלשלו' דכל עו"ע שמבחי' אותיות דעליון נעשה מקור לתחתון כמו מאותיות השכל נעשה מקור למדות שבלב ומאותיות והרהורים שבלב נמשך למח' ודבור כמו אותיות הדבור שמגלה [הכל] למקבל כמו שהוא במשפיע בלי שום העלם ולבוש והסתר כלל. אך האמת הוא דעיקר בחי' הפרסא נעשה מבחי' המקיף דוקא שזהו מלמעלה מן המשפיע ומקבל דהיינו מה שבלבוש והעלם דפרסא זו יתעל[ם] כל עיקר השפע מן המשפיע ואח"כ יאיר אור השפע מתוך הלבוש והסתר הזה דוקא כנ"ל שזהו נק' בחי' ריחוק מקום כו'. והענין הוא כמו ענין המשל שנעשה כמו חומר מלבוש לצורת אור השכל והסברא, והיינו דוקא כאשר אור השכל והסברא ההיא עמוק עמוק ביותר עד שא"א לגלותה בכלי הדבור אף לחכם גדול ביותר אזי מוכרח להלביש[ה] במשלים מאחר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור