ויהי בשלח פרעה
קלד, ג
וז"ש והייתם ברכה בקרב הארץסה כו', פי' ברכה הוא ההמשכה והשפע שנוסף על העצם בכפלי כפליים כמו הברכה גשמי' במעשה ידיו של אדם כו', כך ע"י ישראל נתברך שם הוי' בקרב הארץ בחי' עלמא דאתגלייא שהוא העוה"ז בה' בראםסו כו', שלזה נק' ישראל זרע ברוכי ה'סז כו', וכמ"ש ברוך הוי' אלקי ישראלסח דוקא מן העולם ועד העולם, פי' מעלמא דאתכסיי' לעלמא דאתגלייא כידוע. והענין הוא דהעולם האצי' בכלל נק' עלמא דאתכסיא בבחי' ההעלם ומקיף [ש]אורות עליונים דאצי' [באים] בצמצום דקו המדה באו"כ, כדי שימשיך האור האלקי בריבוי כלים מכלים שונים במיעוט אחר מיעוט לבא בהשתלשלו' רבות אור ושפע ג' עולמות דבי"ע עד צמצום האחרון ביותר בסוף עולם העשי' שהוא העוה"ז השפל כו' שכל זה בא דרך עו"ע במדה וצמצום. אבל ע"י ישראל בתומ"צ ואוי"ר ותשובה וצדקה בעוה"ז דוקא הן מגלין אור הוי' בתורתם ועבודתם בעוה"ז הרבה יותר מכפי המדה וצמצום הקצוב בעולם העשי' לפי אופן ההשתלשלו' דעו"ע כו', עד שנק' ברכה בקרב הארץ ובתוס' אור רב הרבה מכמו שנמדד האור באצי' כו'. וזהו ברוך ה' ממש מן העולם כו', ולכך נק' ישראל ברוכי ה' ממש וכמו שא' בזהר איהו ברוך ואיהי ברכהסט, כי כנס"י נק' בשם ברכה שהן כלי המחזיק הברכה דשם הוי' כמו ע"י מצות ת"ת א' למען תהי' תורת ה' בפיךע וכן בצדקה וכה"ג, וכ"ז ע"י הזריעה שגורמת הצמיחה בתוס' רב שלא הי' כח זה כ"כ כמועא בנש"י כמו שהי' למעלה ממש טרם שירדו בגופים בעוה"ז כנ"ל במשל הזורע חטה בארץ שע"י הרקבון בארץ מתלבש בה כח הצומח להצמיח ממנה חטים רבות בכפלי כפליים כו'. כך גם שכנס"י נק' תבואתו גם טרם שירדו למטה אבל לא הי' בהן תוס' כלל, משא"כ כשנזרעו למטה ניתוסף עי"ז ברכה עמ' קעא ּ רבה בגילוי אור האלקי בתו"מ כתבואת השדה הנזרע שניתוסף מקב א' כמה כורין, משא"כ מקודם שנזרעו שלא הי' נוסף כלום מכמו שהוא כו' וד"ל. וז"ש והייתם ברכה בקרב הארץ דוקא ולא קודם שירדו למטה בעוה"ז וד"ל. אך הנה י"ל שרש וטעם לענין זה שהחטה הזרוע בארץ תצמיח בריבוי גדול שאין זה מצד עצמה כלל כ"א מצד כח הצומח שבארץ שמתלבש בה כנ"ל ומאין יש [זה] בכח הצומח שבארץ להצמיח כ"כ בריבוי שזהו חידוש גמור כו', וא"כ גם בנמשל מזה באור הזרוע לצ"ע בנש"י בגופי' בעוה"ז מאין יש כח הגדול הזה בעפר דק"נ כו'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור