המותרות נמשך מבחי' החיצוני' דוקא. ואמנם גם זה אמת דמחמת עוצם הרוממות דוקא בא סיבת ריבוי המותרות כמו אהוריי[ר]' דר' עתירתפח כו' כמלך גדול שנמשך מותרות שלו היוצא בדרך פיזור יותר מהון רב דעשיר גדול שזהו לפ"ע הרוממות כידתפט המלך כו' (וכן מותרות דחכ' הוא לפ"ע ריבוי אור הפנימי' דחכ' כמשלי שלמה וכשיחת ת"חתצ כו' וכה"ג). אך גם בבחי' עצם רוממות העצמו' דא"ס [ב"ה] הובדל שם בחי' הפנימי' מן החיצוני' כידוע בענין נעילה דיו"כ שהוא בחי' החותםתצא כו' שיבחר בישראל כמו יבחר לנותצב כו' כמא'תצג דישראל עלו במח' שזהו בבחי' פנימי' ועצמיות וע"ש דנוגהתצה בבחי' חיצוני'תצד וע"כ נמשך רב שפע מותרות לע"ש כמא' מאריך אףתצו כו' רק בחי' הפנימי' נמשך לישראל ע"י תומ"צ דוקא. וזהו שביקש משה שלא תשרה שכינה בע"ש הגם דקמי' כחשיכה כו' כנ"ל מצד בחי' ההבדלה הנ"ל שז"ש המבדיל בין קדש לחול בין אור לחושךתצז כו'. ולפ"ז הרי בחי' המותרות נבדל מן הפנימי' להיות בבחי' חיצוני' ואחוריי' וזהו חלקם וגורלם של ע"ש כמ"ש אשר חלק ה' כו', וא"כ יש מזה לכאורה סתירה גדולה לענין הנ"ל בפי' משפט למעלה שלא יומשך בחי' מותרות כלל כו'.
אך הענין הוא דזהו באמת עיקר בחי' משפט למעלה שהוא בחי' ח"ע דתוה"ק הנ"ל שהוא בחי' מקור להבדלה זו בין פנימי' לחיצוני' ושלא יומשך ריבוי מותרות בחיצוני' ביתר מכפי עמ' 494 ּ המדה וכנ"ל דגם שמצד עצם הרוממות הי' מאיר גם בחושך כמו באור כו' אבל שם דוקא הוברר ע"פ חכ' העצמי' שלא יומשך בחי' מותרות רק בדקדוק ושיעור להיות קץ שם לחשך וכמ"ש ויבדל בין האור ובין החשךתצח כו', וזהו עיקר ענין כל התורה ש"מ להיות בא במשפט דקו המדה למדוד כל פנימי' וחיצוני' כו' עד שלא יהי' שרש יניקה [ל]נוגה דאבי"ע רק מחיצוני' דחיצוני' דכלים דע"ס דאבי"ע וגם זה במדה וגבול דוקא, והיינו כל ענין התורה שלמטה שנמשך האור הפנימי' דרצה"ע בחכ' ומדות בדקדוקי' ושיעורי' בכלים מכלים שונים בלי נטי' ימין ושמאל להיות עי"ז תכלית ההבדלה בין פנימי' לחיצוני' עד שלא יהי' צד יניקה לע"ש דק"נ רק במדה מבחי' אחוריי' דאחוריי' כו' שהן שרש ענין הל"ת ודקדוקי סופרים כנ"ל, ולישראל נמשך רק מבחי' הפנימי' ע"י תו"מ שלמטה ע"כ באה התו"מ בשיעור ודקדוק גדול מאד, וגם כל שפע חיותם החיצוני' אינו בא כ"א ע"י קיום התו"מ בדקדוק כמו שהוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור