(ועכ"ז זהו פלא גדול האיך נמצא ריקבון במן גם בנותר ממנו לבקר דיום הב' אחר שהי' שרשו מבחי' עה"ח שכולו טוב ואין שם אחיזה לרע ופסולת כלל וכמו פנימי' התורה בסודות ורזין דאורייתא שיתגלו לע"ל כנ"ל וכה"ג, וכמ"ש במן להודיעך כי לא על הלחםרסח כו' כי על כל מוצא פי ה' כו'. אך הענין הוא דבאמת אם הי' המן למטה כמו שהוא למעלה ממש בבחי' הרוחניות דטל העליון שלמעלה מן ההשתל' דזמן ומקום שנק' טל השמים העליונים כו' הרי הי' המן לחיות נצחי ולא הי' צריך לבא בכל יום ויום, כמו הטל שיחי' בו המתים לע"ל שיחיו חיי עולם כמ"ש יחיינו מיומים כו' יקימנו ונחיה לפניורסט כו' לפי שרוח הטומאה יעבור מן הארץרע ובלע המות לנצחרעא כו' ויהי' הגוף שיחי'רעב כלי לקבל חיות האלקי הנצחי ולא יכלה. אבל אור וחיות המזון דעכשיו שמתחדש בכ"י [ויום] הרי בהכרח שבחידוש השפע הבאה יהי' כליון בשפע יום העבר, כמו חידוש השפע במע"ב בכל יום ויום שבהכרח א"א לבא חידוש השפע כ"א בהסתלקות האור והשפע הראשונה דיום שעבר כמו החיות באדם, וכל חי שהוא בבחי' רו"ש בנשימ' הרוח החיים באפיו וכן בדפק שבלב שאין התחדשות החיות בא בבחי' שוב כ"א אחר הסתלקות החיים בבחי' רצוא תחלה כו', לפי שהשפע באה בחידוש מאין ליש בהשתלשלו' בצירופי' חדשים ושונים וכל יום יש לו שרש ומקור מיוחדרעג במקור הכללי ובכלות שפעו יעלה למקורו ואז נמשך אור ושפע החדש דיום הב' כידוע ומבואר במ"א. וא"כ גם בירידת שפע המן מן השמים למטה בארץ מאחר שנתגשם והי' למזון גופני הרי הי' בא בבחי' חידוש השפע מיום ליום בזמן ומקום כמ"ש דבר יום ביומו דוקא מטעם הנ"ל, הרי בהכרח שהי' בחי' הסתלקות האור וחיות שלו בכלות יומו שהוא בהגיע אור הבוקר דיום הב' שעלה למקורו במקור הכללי בשמים העליונים ואז נמשך אור ושפע חדש מן השמים ולכך הי' כליון וריקבון בנותר דאתמול בהגיע אור הבקר דיום הב' דוקא ולא קודם לכן אפי' רגע וד"ל (ועדיין אין זה מובן דמ"מ מאחר שלא הי' במן פסולת כלל הרי הי' למטה כמו למעלה שהרי נק' לחם מן השמים כנ"ל ולמה נבאש וירם תולעים כו' (שאין הריקבון ותולעים נמצא רק בבחי' הרע דנה"ק כמו שא' בר' אחאי בר' יאשי' דגששי' והוה בי' מששארעד
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור