ויאמר גו' לא איש דברים וגו' מי שם פה
מז, ד
וזהו שא' משה שהי' שורש נשמתו בבחי' ההתכללות דא"ס דעצמות ממש כנ"ל שזהו ונחנו מ"ה בעצם כנ"ל, לא איש דברים אנכי להיות שלא הי' יכול לבא בגילוי בבחי' גילוי בפה הדבור כלל, להיותו בבחי' ההעלם דהעלם שא"א להביא העלם המח' וחכ' בדיבור, ולכן נק' כבד פה וכבד לשון בתושבע"פ ושבכ'קפד ג"כ, כי בחי' פה ולשון דתושב"כ ושבע"פ הוא אשר בא לידי גילוי אותיות עכ"פ ובחי' משה הי' ממ"ע שהוא בחי' פנימיות ח"ע הכלולה בעצמות ממש שא"א לבוא בגילוי הדבור עמ' סו ּ כלל כו' וד"ל. ועכ"ז אדרבה מזה עצמו הי' שפל ועניו מכל האדם כו' דכאשר ירד מבחי' ההעלם שבעצמות לבחי' התיקון דהיינו חכמה שבדבור הנ"ל, ראה יתרון מעלה רבה בבחי' התיקון דאדם בבחי' הדיבור דוקא שיש בזה בחי' השלימות העליון שלמעלה גם מהתכללות דע"ס בעצמות והוא בעצמות ממש כנ"ל (והוא בבחי' דבור שזהו עיקר בחי' מדבר כנ"ל שלזה הטעם האדם הוא בעל בחירה*185 דוקא ומושל בכל דצ"ח בבחי' יש גמור להיות[ו] דומה לעליון ממש שהוא בחי' יש האמיתי כמ"ש במ"א בענין חנוך ומשיחקפה. וזהו בחי' משיח דכתי' בי' ורוח אלקים מרחפת נוגע ואינו נוגע שהוא מטי ולא מטי שמזה שרש התהוות הכלים דוקא כנ"ל). ע"כ אמר כבד פה בבחי' ענוה גדולה שלא הי' יכול להגיע לשלימות זה דפה העליון דאדם דתיקון מטעם זה אמר שלח נא כו' שהוא משיח שהוא בבחי' כלים דאדם דוקא כנ"ל וד"ל.
[ח]קפו ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם כו' השיב למשה על טענתו כמ"שקפז כי כבד פה כו', לפי ששרש נשמתו אינו מבחי' הכלים דאדם דבחי' התיקון כנ"ל וע"כ הי' עניו מכל האדם דוקא כנ"ל, הלא מי אשר שם פה לאדם כו', פי' לאדם בקמץ תחת הלמ"ד שמורה על אדם הידועקפח והוא בחי' אדם העליון דאצי' שעל הכסא כו' שהוא בחי' אדם דיושר דבחי' התיקון כו', הלא אנכי ה' בחי' מהו"ע א"ס ב"ה ממש, שעלה ברצונו הפשוט שבעצמות ממש שיהי' כח העליון הזה בבחי' כלים דאדם שכללותו הוא בחי' הפה המדבר כנ"ל, א"כ יוכל להיות הרצון הזה הקדום שיהי' בפיך ג"כ בחי' כח העליון הזה, וז"ש אנכי אהי' עם פיך כו' הגם שנתמשךקפט מבחי' מ"ע דהעלם בעצמות שלזה הוא כבד פה כנ"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור