כאיש אל רעהותקלט כו' (וארז"ל דשכינה הי[תה] מדברת מתוך גרונו של משהתקמ מאליו כו', דהיינו מה שבחי' המל' הנק' שכינהתקמא הי' בגילוי נבואה במראה לבד לנביאים, הי' גילוי שכינה זה רק בגרונו של משה כו').
ושרש הענין הוא לפי שהי' שרש נשמת משה בחי' מ"ע שלפני הפרסא המפסיק כמ"ש בו כי מן המים משיתיהותקמב (וידוע בענין אמ"ר אור מים רקיעתקמג דכ"ז הוא בבחי' המ"עתקמד דתוה"ק שהיתה תחלה כלולה בעצמותו ית' ממש ונק' אור עצמ[י] מאור עצמו' א"ס ב"ה (כמו עצם כח המשכיל בותקמה שכל בנפש האדם שנק' נפש השכלי' וכמו הוא המדעתקמו כו'), ועודתקמז שנתלבש אור העצמו' דתו' בלבוש ונק' משל הקדמוני כמו עוטה אור כשלמה שזהו הי' דוקא ע"י משהתקמח כמ"ש משה ידברתקמט כו'), וע"כ אין בחי' הפרסא שהוא בחי' הלבוש והצמצום מסתיר כלל לגבי משה כמ"ש ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקי' דוקא (וכמשי'תקנ שאין לבוש דמשל הקדמוני מסתיר לו כלל). וז"ש פא"פ אדבר בו במראה ולא בחידות כו' במראה המאירה מאור העצמו' ממש שלא ע"י לבוש והעלם כלל וכלל, משא"כ בשאר הנביאי' הי' נראה במראה דפרסא רק שהוא לבוש זך ובהיר שנק' חשמל כו', וכמו שיהי' בעוה"ב ממש [ד]כתי' ונחי' לפניותקנא ממש שלא ע"י צמצום ולבוש מסתיר ואף לא ע"י לבוש זך ובהיר רק מאור העצמו' דא"ס ב"ה ממש כמ"ש הנה אלקינו זה ממש, וכמו"כ משה נתנבא בזה לנוכח כו' וד"ל. והוא עצמו הטעם שא' ודיבר ה' אל משה פא"פ כאשר ידבר איש אל רעהו כו' שהי' משה עומד בגופו בלי ביטול המציאות כלל כשאר הנביאים (כמו שהי' בהר מ' יום לחם לא אכלתקנב הרי הי' גופו מקבל האור והחיות האלקי בעצמו כמו נשמתו ממש שזהו כמו לע"ל בעוה"ב ממש, כי לא הי' גופו מבחי' נוגה דבריאה שיסתיר עליו כלל וכלל כי גם בגופו האיר כמו בנשמתותקנג, ולא הי' צ"ל בהפשטת הגשמיות כלל כשאר הנביאים שגופם מסתיר עליהם וצריכים להתבטל מישות חומר הגופני לגמרי מכל וכל וא"ל לא היו יכולים לקבל אור גילוי שכינה בנשמתם, לפי שהי' [מקבלים] רק מבחי' המל' שנק' כה כו' שהוא ע"י העלמת המסך והי' האור בוקע עליהם כפי מציאותם [ו]השגתם ע"י לבוש החשמ"ל העליון כדי שלא יתבטלו במציאותם לגמרי, וע"כ הי' גופם דמבחי' נוגה מסתיר להם שא"א שיקבל בחי' יש גמור מבחי' אלק[ו]' ממש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור