אשירה לה' כי גאה גאה
קעד, ד
למעלה כמ"ש אם בחוקתי תלכותצט אז דוקא ונתתי גשמיכםתק כו' וכן והי' א"שתקא כו' וא"ל וחרה אףתקב כו' וכמ"ש את הברכהתקג כו' לפי שמקבלי' מבחי' הפנימי' דוקא, משא"כ לע"ש שאינם מקבלים רק מהחיצוני' כנ"ל ולא ניתן להם התו"מ וכמ"ש אשר חלק כו' ונמשך להם השפע שלא ע"פ התורה מבחי' המותרות אבל דוקא במדה וגבול (כמו בע' פרי החגתקד שמקבלים מחיצוני' דקרבנות החג) (וכמ"ש בזהר בענין שעיר המשתלחתקה ובענין קוצא דשערי דתפיליןתקו ), וכמ"ש הללו את ה' כל גויםתקז כי גבר עלינו דוקא חסדו ע"כ יוצא גם להם בחי' מותרות ועכ"ז ואמת ה' בחי' הפנימי' דאמיתת אור העצמו' הוא לישראל דוקא כמ"ש בכמה מקומות כמו יאר ה' פניו אליך דוקא ישא ה' פניו אליךתקח דוקא דבחי' פניו היינו בחי' הפנימי'תקט הוא מאיר אליך דוקא, וכן בי"ג מדה"ר שהוא מבחי' הפנימי' דרעוא דכ"ר כו' וכתי' ויעבור ה' על פניו ויקרא כו' שנמשך ביו"כ לישראל דוקא, והוא מצד בחי' ר"ר העצמיי' הנ"ל כרחמי האב על הבן כו' כנ"ל כמ"ש ה' חפץ למען צדקו מחמת ר"ר הנ"ל הרבה להם דוקא תו"מ כו' וד"ל (וזה הי' בזמן בהמ"ק דוקא אבל בזמן הגלות נמשך לע"ש ריבוי המותרות שלא ע"פ דקדוק ומשפט דתוה"ק הנ"ל מצד שאין בירור והבדלה למעלה ע"י תוש"מ מאחר שעברו על התו"מ למטה ונבל"ע ישראל בגויםתקי לקבל מהם ועל ידם השפע כו' שזהו ענין גלות השכינה בע"ש שא' אשר שלט האדםתקיא באדם לרע לו כו' להוציא בלעו מפיו כו' כמ"ש במ"א). ובזה יתורץ הקושיא הנ"ל במ"ש צדקה ומשפט דשם משפט זה קאי על התורה דוקא שעי"ז יהי' מניע' השפע דמותרות להיות רק במדה וצמצום בחיצוני' דחיצוני' דוקא, והכל עולה לסגנון א' עם הנ"ל בפי' ענין משפט וד"לתקיב).
ובזה יובן יותר המשך הפסוק הזה דמשפט וצדקה ביעקב כו' דמתחלה א' ועוז מלך משפט אהב שהוא בבחי' מל' דא"ס לפני הצמצום דקו"ח ששם הוא בחי' עוז מלך בבחי' רוממות והתנשאות דמצד עצמו ממש כנ"ל (ולמעלה יותר הוא במהו"ע ית' ממש שלמעלה גם משה"ש כנ"ל), שהוא אוהב משפט דתוה"ק עמ' רמז ּ להיות בחי' בירור והבדלה בין פנימי' לחיצוני' ולהיות נמשך הפנימי' בבחי' ההתכללות דחו"ג במיצוע טוב שנק' ישר כמ"ש למעלה באריכות. וז"ש אתה כוננת מישרי"םתקיג דוקא כי כבר כוננת בחי' מישור ומיצוע בדרכי ה' דמצות העליונות כמ"ש אז ראה ויספר"ה כו' כנ"ל, ומפני בחי' ר"ר העצמיי' לישראל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור