והמן הי' בבחי' הפנימי' דח"ע וכל בחי' פנימי' שובת בשבת ע"כ לא הי' יורד למטה בשבת כמ"ש היום לא תמצאוהו בשדה כנ"ל (ואע"פ שבסעודת השבת בא עונג העליון במורגש בעונג וטעם גשמי' ואו' דא היא סעודתא דע"י כו' כנ"ל, אבל לא ירד שפע דסעודת השבת ביום השבת כ"א מאשר אפו ובשלו בע"ש דמי שטרח בע"ש יאכל בשבת כו', וכך הוא באכילת המן שאכל[ו] בשבת מאשר הוכן בע"ש כמ"ש והי' ביום הששי כו' וד"ל) (ומה שנמשך עונג העליון הנעלם העצמי שבפנימי' ע"י ופנימי' דאבא להוליד נשמות בשבת יחוד פנימי דאו"א כגוונאשנה דחכימין למטה כנ"ל שבא בהגשמה, זהו הכל בבחי' פנימי' ועצמי' שלמעלה מן השפע החיצוניות דחו"ב בעולמות).
ועדיין אין כ"ז מתיישב נכון דמ"מ הרי בסעודת השבת מלובש מעונג העליון כמו שהואשנו ואו' דא ה[י]א כו' כמו אכלו ריעים לעילא שהוא [ב]פנימי' המזון דחו"ב דאצי' למעלה, א"כ גם המן שנק' לחם מן השמים הי' יכול לבוא למטה כמו שהוא למעלה בפנימי' דאו"א כו'. אך התירוץ האמיתי לזה עמ' 626 ּ יובן ממ"ש במ"א בענין העדן דעוה"בשנז שיש בו ב' מדרגות [ש]בכתר (גימ' תר"ךשנט והחכ'שס נק' יששסא והוא שנק' פר"סשנח ונחלק לחו"ב וזהו קנה חכמהשסב ב"פ קנה גימ' יששסג, וחצי התחתון הוא שכר של המצות בתענוג מורגש שבא מן התענוג הנעלם שבפנימי' רצה"ע שבמצות למעלה (והוא בחי' חסד דע"י שמלובש בגלגלתאשסד כו') שנק' י"ג חוורתישסה כו'), וז"ש יאר ה' פניושסו כו' וכתי' בי' להנחיל אוהבי יששסז, וחצי העליון הוא בבחי' העדן עצמו דעין לא ראתה רק למחכה לושסח כו' שהוא ענין עליות הנשמות דת"ח שאין להם מנוחהשסט אפילו בעוה"ב כענין וקדושיםשע כו' שעולים בעילוי אחר עילוי בעצמות השעשועי' שלמעלה מכל חיי העוה"ב כו', ועלי' זו היא רק ביטול העצמות מכל וכל שאינו יכול לבא בעונג מורגש כלל רק בהיפוך בעלי' והסתלקות למעלה וזהו עיקר חיות[ם] כמ"ש ילכו מחיל אלשעא כו' וכמו להחיותם ברעבשעב שהרעב זהו עיקר החיות ולא השביעה במורגש כו'. ודוגמא לזה כחיות העני בפרוטה א' רק להחיות עצמיות נפשו ולא כעשיר שישבע בלחם ומזון ומיני מעדנים כו'. וכך הוא ההפרש בין צ"ג לבע"ת דצ"ג ישבעו ויתענגו בעוה"ב
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור