אשירה לה' כי גאה גאה
קע, ד
אך א"כ יש להבין למה נק' התו"מ בשם [משפט] חסד וצדקה כנ"ל אחר ששרש התורה הוא בבחי' הדין דקו המדה אע"פ שהוא בבחי' ההתכללות דחו"ג שזהו בחי' הת"ת כנ"ל, אבל שם צדקה הוא לפנים משוה"ד כנ"ל. ואמנם הענין הוא דזהו ההפרש בין תו"מ שלמטה הנגל[י]ת לנו לשמור ולעשות בפו"מ לתו"מ העליונים שקדמו לעולם כנ"ל, דאע"פ שתורה הקדומה הי' כלול בעצמו' א"ס ב"ה ממש וכמ"ש בה ואהי' אצלו ממש כנ"ל, מ"מ עיקר שלימות האמיתי דח"ע דתוה"ק הוא דוקא בת[ו"מ] הנגלית לנו למטה כשבאה בסוף מעשה בדברים גשמיי' דק"נ ביה"דשמג שירד ה' על ה"ס וא' אנכי מי שאנכישמד בחי' סדכ"ס דלמת"ב כלל אפי' מחה"ק כו' הוא שנגלה בסוף מעשה משום דנתחב"ס דוקא וכמ"ש סוף דבר כו' כי זה כל האדם דתו"מ שלמעלה וכן א' אז ראה ויספרהשמה כו' עד ויאמר לאדםשמו הן יראת ה' היא חכמה כו' (וכמ"ש במ"א כמו משל דאין חכם כבעל הנסיוןשמז כו' וכה"ג), ולזה הטעם הגם ששרש קו המדה דקו"ח נמשך מחכ' הקדומה דחש"משמח כנ"ל אין זה רק להוסיף אור א"ס באו"כ דאצי' כפי המדה כנ"ל. ואע"פ שכ"ז הוא בבחי' התיקון דח"ע דתש"מ בבחי' ההתכללות דחו"ג כמו שירד בה"ס בהתכללו' זו באנכי כו' כמ"ש מימינו אש דתשמט כו', אבל עיקר שלימות דח"ע זו בהתכללות הי' בהתלבשות במ"ע ול"ת למטה בפו"מ דוקא מטעם הנ"ל, וזהו פי' בראשית בשביל התורה שנק' כו' בשביל תורה שלמטה דוקא ובשביל ישראל שמקיימי' התו"מ בפו"מ כמא' תנאי הי'שנ כו' וד"ל. וזהו ההפרש בין תו"מ הרוחניות דאבות שא' ושמי הוי' לא נודעתי להםשנא ובין תו"מ בגשמיות דישראל שנק' תורת הוי'שנב מצות הוי'שנג ממש כמו שהוא בשלימות האמיתי דעצמו' ופנימי' דא"ס ב"ה ממש וכנ"ל במ"ש אל יתהלל חכם כו' כ"א לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ דוקא כי באלה חפצתי כו' וד"ל.
ובזה יובן הטעם שתו"מ שלנו הבאי' במעשה בגשמיות דוקא הוא שנק' בשם צדקה וחסד כנ"ל ולא תו"מ הרוחניי' גם כמו שהם בשרשם בעצמו' דח"ע הקדומה הנ"ל שהוא שרש דקו המדה הנ"ל, וכמ"ש עמ' 482 ּ ויקם עדות ביעקבשנד דוקא ותורה שם בישראל כו' כשקיבלו התו"מ בגשמיות דוקא וכמא' רצה הקב"ה לזכות את ישראלשנה ע"כ הרבה להם תו"מ שנא' ה' חפץ למען צדקושנו [דוקא] יגדיל תורה (תש"מ מטעם הנ"ל) ויאדיר (ומ"ש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור