שבמדות שברצון העצמי הנ"ל המה מתחלקים מבחי' מו"ס דא"א שנק' טעם כמוס לרצה"ע הזה עכ"ז שרשן האמיתי הוא למעלה גם מבחי' טעם כמוס הזה, כמו שעצם רצון [העליון] במצות ש[ב]גולגלתא דא"א כנ"ל הוא למעלה גם מבחי' טעם כמוס המחלק [ו]מטה לרצון בחו"ג כו' (כמשי"ת), והיינו בעצמו' דאור הכתר שנק' גולגלתא דחפיא על מוחאתתקכ דא"א כידוע שנק' כתר שבכתרתתקכא (שע"ז א' דאפי' אור צח [כו'] אוכם הוא כו' כנ"ל), ולמטה זהו כמו בחי' יחידה שבנפש עצמה שבה יש ג"כ בחי' המדות הללו והן בחי' מדות עצמי' ממש (כמשי"ת). והיינו מ"ש בקי"ס מה תצעק אלי בעתיקא עצמו תליא שזהו בחי' עצמו' התענוג ורצון הפשוט הנ"ל שלמעלה מח"ס כו', וע"ז א' בזהר דז"א בע"י אחיד ותליא דהיינו בבחי' אור דעתיקא עצמ[ו] והוא שנק' עתיקא סתימאה כמותתקכב שלמעלה מבחי' מו"ס וכ"ש מבחי' העלםתתקכג המזלות דמו"ס שהוא שרש החכ' דתו' אור לגילוי למטה כמו שהי' במ"ת כנ"ל וד"ל, ולזאת ממילא [י]ובן מזה דקי"ס שהי' מלחמה זו במדות עצמי' ממש דבעתיקא עצמו כמ"ש בע"י תליא ע"כ הי' מלחמה זאת דוקא הכנה רבה למ"ת שהי' במדות דח"ע דתורה כנ"ל (כמשי"ת).
(ךה) ולהבין ביאור הענין הזה, הנה ידוע דהנפש עצמה נק' בשם יחידהתתקכד לשון יחידות שאין [בה] בחי' הטיות כלל ואין בה הסתעפות כח דבר מה במורכב כלל אלא הוא אור פשוט ועצמי וע"כ אין בה התחלקות קוין לימין ושמאל בגילוי כלל ולכך נק' בשם יחידה, והוא בחי' מקיף דנר"נ הכללי שז"ש אך בצלם כו' מ"ם דצלםתתקכה כו' (שלמעלה מבחי' מקיף דחי' שנק' צל או מזלא כמו מזלי' חזיתתקכו שבא בגילוי מן ההעלם). והנה לכאורה אנו רואים שיש גם בחי' מדות בנפש עצמה (כמו שכלול בה כח השכל [ה]עצמ[י] שנק' כח המשכיל [ה]היולי כו' ולכך נק' ג"כ נפש השכלי'תתקכז נפש המדברתתתקכח כידוע) והוא הרצון שהוא שרש המדות שבלב באויראתתקכט כו', שהרי הרצון נק' בשם נפשתתקל כמו היש את נפשךתתקלא כלומר רצונ[ך], אין נפשיתתקלב [א]ל [ה]עם הזהתתקלג כו', וכן פי' בכל נפשךתתקלד היינו בכל רצונך כו' כי מדת האהבה בלב [ש]הוא הרצוןתתקלה מגיע עד כל עצמות הנפש ממש כמו כי תדרשנותתקלו בכל לבבך ובכל נפשךתתקלז. והטעם הוא כי התפעלות הרצון אעפ"י שנק'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור