וביאור הענין הנה ידוע שבשעת השינה בלילה אילנא דמותא שלטאקכ בגוף שנשאר בלא נשמה האלקית כי לא נשאר רק רושם אור בעלמא באפיו ו[ב]קיסטא דחיותאקכא בליבא וכמ"ש חדלו כו' אשר נשמה באפוקכב כו', לפי שבחי' רע דק"נ שנק' אילנא דמותא שלטא ומחשיך על הגוף מבחי' משכא דחויאקכג ממש. וזש"א שבשינה טועם האדם א' מס' במיתהקכד והוא מות ברוחני' שהוא הסט"א שנק' מות כמ"ש בזהרקכה ע"פ יומת המת מעיקרוקכו כו'. וזהו שאדם רואה [א"ע מיד] בקומו משינתו התגשמיות החומריות בגופו ביותר מכפי מדתו בכל עניניו כו', ובפרט בהרהורים רעים וחטאים שאין רצונו וחפצו בהם כלל מעולם, וע"כ העיקר הוא שיתן האדם אל לבו מיד בקומו ממטתו להסיר מיד ברגע הראשונה דעתו ולבו מכל רע וטומאה שנדבק בגופו בעת השינה מאילנא דמותא ס"םקכז כו' (שלזה או' בק"ש שעהמ"ט ואל יבהלוני חלומותקכח רעים והרהורים רעים כו' שהן באין בלילה מסט' דלילית ונעמה כו' כידוע עד והאר עיני פן אישן המות ממש כו'). וזהו ענין כל עיקרקכט נט"י בשחרית מיד בקומו ממטתו כדי להסיר הרוח רעה וכל טומאה שנדבק בחומריות גופו שקיבלה גם הנשמה בשינה במעט רושם הנשאר ממנה, והברכה על נטילה כו'קל בשחרית באמרו בא"י כו' היא [ה]התחלה ליציאת הנשמה ממחשך הגס דקליפה ששורה על הגוף והוא ראשית ההתחלה והכנה לבא לבחי' ההודאה שבדעת והכרה בהודו לה', והוא בלתי אפשר אם לא שישליך מעליו טומא' הקליפה הגסה ביותר, וכידוע שמברכת השחר עד ב"שקלא ופסוד"ז הוא רק ענין היציאה מהחשך הגס דק"נ. וז"ש מי זאת עולה מן המדברקלב שהוא בחי' מדבר [ה]עמיםקלג דק"נ כו', ואח"כ יפה כלבנה בפסוד"ז שע"ז אמר בהלו נרו על[י] ראשוקלה כו', ברה כחמהקלד בק"ש וש"ע כו', והן ד' מדרגות מטה ושולחן כסא ומנורה שנק' ד' תיקוני שכינתאקלו כמ"ש במ"א באורך. עמ' 218 ּ ואחר ברכת נט"י שהוא הראשית והכלל מפרטי פרטיות כמו בברכת שלא עשני גויקלז ושלא עשני עבדקלח
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור