הלב שבא בקול הגרון (או בחצר הכבד לפסוק בין אברי הנשימה שבלב לאברים החיצונים כו'), והב' בפרסא שבין המדות שבלב לבינה שבמוח שהוא מיצר הגרון [שמ]פסיק ביניהם, והג' [ב]פרסא דקרומא כו' שמפסיק בין כתר לחכ' כו'. והנה בחי' קי"ס שעבר ה[ו]י' בפרסא המפסק[ת] בין מדות לקול הדבור שיוצא מן ההעלם לגילוי כמו שהוא בלי מסך מבדיל כלל (וזהו כמו שאהוי"ר שבלב [מ]תגל[ים] בקול ודבור שלא ע"י צמצום והעלם כלל) וזה שנק' לידה דמדות בגילוי הדבור [ב]לבד בדברים היוצאים מן הלב כו'. וזהו בצאת ישראל בחי' המל' ממיצר הגרון עמ' 586 ּ בקול ודבור במורגש כמו שהוא במדות שבלב ממש, וכמ"כ בבחי' העלי' בקול ודבור במדות שבלב הוא בצלותא [בלחש] שעולה הדבור בפנימי' הלב וכה"ג (שלא ע"י העלם המח'). אך לע"ל א' בנהר יעברו ברגל כו' שזהו עלי' יותר והוא בחי' עליות המדות שבלב למוח [ה]בינה או בבחי' ירידה וגילוי אור השכל והשגה דבינה במדות שבלב בלי מסך מבדיל ביניהם כלל וכלל והיינו בחי' עליות דישראל זוטא בבינה כו'.
ויובן זה במה שאנו רואים גם עכשיו דאע"פ ש[ה]השגה ו[ה]שכל בהתבוננו' באלקות במוח דבינה בטוב טעם ודעת מתמעט ומתקצר בהגיע לתולדות התפעלות המדות אוי"ר בלב, והיינו במיצר הגרון ששם נתעלם לגמרי אף אהוי"ר שבשכל (שנק' דו"ר שכליים ממש) ונעשה בשינוי המהות בהתפעלו' אהוי"ר בלב, מ"מ יוכל להיות ש[י]עלה אור התלהבות הלב למעלה במקום השכל וההשגה שבמוח בינה כמו שהוא ממש או שיורד אור התפעלות האהבה והתלהבות שבשכל והשגה ממש כמו שהיא בתוך הלב ולא יהי' בזה שינוי [ה]מהות רק קיצור ותמצית, אבל זהו בחי' הפנימי' של השגה שנק' עומק בינה שהוא תמצית ועומק המושג שלמעלה מן ההסבר בחיצוני' כמו המשלים בדמיון לקרב אל השכל, שזהו עצמו בחי' מסך מבדיל להעלים אור הפנימי' דאלקו' שנתפס בעומק הזה ע"י חיצוניות שהן הלבושי' דבינה כמו ביד הנביאים אדמה. ולכן נתעלם אמיתי' נקודת השכל במיצר הגרון כשבא להתפעלות הלב ונתקצר לגמרי ולא נשאר רק רושם בעלמא בהעלם במדות דאוי"ר שבלב, והן אוי"ר שנוגע רק למעשה בסו"מ וע"ט שנשאר מן ההתפעלו' הלב אבל עצם [ה]אוי"ר שבמוח בינה מצד עצם פנימי' אור המושג נשאר בהעלם והסתלקות (כידוע דזהו בחי' לידה במדות מבטן אמו אימא עילאה שהירכיים מצטנניםו כו' ולא נשאר בהעלםז רק הקיצור שנק' בכן כו'). אבל לע"ל יהי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור