להבין שרשן של כל הדברים הנ"ל
רז, א
המל' המה רחוקי' יותר מן הנפילה ברע מפני שנתגבר בהן בחי' הביטול העצמי ע"י רוב שהיית"ם כו' כענין נוני ימא כו' אשר מטעם זה נק' הנשמות הגבוהות בשם נוני ימאמב כמו נשמת רב המנונא סבאמג וכן במשה [רבינו] ע"ה כתיב כי מן המים משיתיהומד וכמ"ש במ"א וד"ל. ועיבור דט"ח*45 שלא נתקשרו כ"כ בקשר אמיץ אין בהם בחי' הביטול כ"כ אע"פ שיכול להיות גבוהים במדריגות השגת החכמה מן הנשמות דעיבור י"ב חדש כו', אבל בענין הביטול הם נמוכים מהם וכמו אליהו שנהפך גופו למלאךמה מה שלא הי' ביכולת כן להאבותמו כו' עד שעיבור י"ב חדשמז הם הנפילים אשר היו בארץמח כו' כמ"ש במ"א וד"ל.
ועתה יובן ענין סמיכות מאמר הלידה למאמר הנ"ל דנהיר"ו דעתיקא אתגלי' כו', בהיות דמצד הלידה הוא עיקר ההגבהה והתנשאות הנשמה על המלאך ודוקא במה שהוא יש ודבר כנ"ל. אמנם י"ל דהא אין התינוק אוכל [ו]ט[ו]עם עד לאחר הלידה הרבה ואז שייך לומר שיהי' עי"ז יש ודבר, אבל באותו הרגע שנולד [ש]עדיין לא אכל וטעם כלום למה מיד בהוולדו הוא יש ודבר בפ"ע כו'. אך הענין הוא דבאמת יש הפרש גדול בין [כ]שהוא כבר יש ודבר ע"י המאכלים שאכל כו' ובין הכח הרוחני אשר עושה אות[ו] באופן זה שיוכל להיות יש ודבר כנ"ל ביש הנפרד שאותו כח השופע שיהי' יש הוא מהארת היש האמיתי כו'. וזהו ענין ההפרש בין בשעת הלידה לאח"כ, דבשעת הלידה מאיר בו פנימי' העונ"ג שהרי במאכלי"ם הוא בהתלבשות והסת"ר כו' ובשעת הלידה הוא ענין אותו העונג כמו שהי' קודם שנפל בשביר"ה שהוא פנימי' הארת היש האמיתי, ולע"ל תהי' אותה ההארה בגילוי גמור דהיינו שלא יסתירו המסכים והלבושי' של תענוגי עוה"ז כלל וכלל כו'. ואמנם בשעת הליכתם בים היתה אותה ההאר"ה פנימ"י' דע"י בעלמא דאתכסי' כנ"ל אך לא בי"ם לבד כ"א בהפיכת הים ליבשה כו', והיינו כדוגמת שע"ת הליד"ה ממש שאז הוא הכח להיות יש ודבר בלתי טעם המאכלים שהוא רק חיצוניות הארה זו וד"ל. וזהו דנהי"ר נהיר"ו דע"י דוקא פי' פנימי' עונג העליון המוסתר בתומ"צ שהן לבושי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור