צדקת פרזונו בישראל
רלז, ג
וזהו טעם מצות ת"ת בדיבורתתקסג עמ' שמו ּ דוקא בתמידות כמ"ש ודברת בםתתקסד וכתיב לא ימושתתקסה כו' [ש]זהו בעידנא דעסיק בה כו'תתקסו ולא בעת שאינו מדבר בפה כו'. אבל הענין הוא דשניהם אמת דז"ש כי אמרתך חייתני היינו ב' מדריגות דאור וחיות באו"פ ואו"מ להגן כמו חומה כמ"ש אני חומה כו' וזהו פי' בשכבך כו' כנ"ל וד"ל).
אךתתקסז הנה עכ"פ מובן שעיקר [ענין] לימוד התורה הוא נמשך מצד הרח"ר שמעורר ע"ע כנ"ל ע"כ אח"כ בזאת [ת]תנחם נפשו בעיניו והוא מ"ש זאת נחמתי בעניי דוקא כי אמרתך חייתני כו', וא"כתתקסח מה שהתו' נק' חומה זהו מצד הרחמנות לבד [ש]נמשך עי"ז מגן על האדם עד שיהי' לו זאת התורה נחמתי בעניי לבד. ולכאו' יש לזה סתירה שהרי עיקר מצות ת"ת הוא [ב]שמחה וחדוהתתקסט כמ"ש שש אנכי על אמרתיךתתקע כמוצא כו' וכן בעדותיך ששתיתתקעא כעל כל הון כו' וכמ"ש ונשמח בד"ת כי הם חיינותתקעב כו' וה"ז היפך הנ"ל בזאת נחמתי בעניי דוקא כו'. אך הענין הוא דשניהם אמת, דהנה ידוע שהתורה [ש]היא מעץ החיים ירדה בעה"ד טו"ר לברר לרפ"ח ניצוצין כו', וא"א להיות בירור זה בין טו"ר כ"א בדבר שכבר נברר בעצם כמו חכ[ם] שכבר הוברר אצלו חכ' אחת יכול לברר ולתקן בה דבר המקולקל, כך התוה"ק שכבר הוברר בעצם כנ"ל נמשך למטה לברר לעה"ד. וזהו שהתוה"ק נק' אמתתתקעג והוא בחי' החותם המבדיל בין פנימי' לחיצוני' כמו בכל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שניתנו לישראל דוקא שנבחרו בזה בבחי' קבלת הפנימיות דתו"מ שנק' אמת כמ"ש כי יעקב בחר לו י"התתקעד כו' וכתי' ויקם עדות ביעקבתתקעה דוקא כו', והן בחי' אותיות דתוש"מ שאמר אז ראה ויספרה כו' עד תו' הנגלית לנו למטה. וז"ש כי חק לישראל הוא דוקא והוא בכסא בר"ה ויוכ"פ שלפני ה' תטהרו דטה"עתתקעו נמשך משם בחי' הפנימי' דתו"מ כנ"ל. ואמנם זהו שנמשך מצד [בחי'] הבחירה שברצון ותענוג העליון שהוא מלובש בתו"מ בבחי' הפנימי' ע"פ פנימי' דתוש"מ ויש בזה ג' מדריגות מזון ולבוש ובית, דהיינו בחי' או"פ כמזון ממש [כמו] ותורתך בתוך מעי ממש כנ"ל (וה[י]א מה שבא[ה] בעה"ד כו' למיימינים בה סמא דחייתתקעז כו'), וכמו המאכל שצריך לאכול בכל יום בוקר וערבתתקעח וכדי שביעה לנפש כך מזון דתורה בקביעת עתים בוקר וערב כמו פרק א' שחריתתתקעט כו' וק"ש בקר וערבתתקפ כידוע שזהו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור