עריבים עלי דברי סופריםא יותר מיינה של תורהב, הנה תחלה צריך להבין פי' אור א"ס*3 הנז' בע"ח תמיד שאין ר"ל אור וזיוג של א"ס ומהותו ועצמותו ית' נקרא א"ס ואורו נקרא אור א"ס, שהרי לא שייך לומר על מהותו ית' שאין לו סוף, [שענין אין לו סוף] ואין לו תחלה כו' הוא על התפשטות דבר מה שאז שייך לומר שאין סוף ואין תחלה להתפשטותד שתתפשט בלי גבול כו', אבל על העצם שאינו בערך התפשטות זיו והוא הנק' מאור ולא אור לא שייך לו' אין קץ וסוף כו', כמשל זיו השמש שעל אלהה זיו השמש שייך לומר אין קץ וסוף להתפשטות האור עד למרחוק מאד אלו הי' כן כו', אבל על המאור שהוא השמש עצמו שאינו בגדר וסוג הארה וזיו כלל לא שייך לו' אין קץ להארתו כו'. או כמו התפשטו' חיות עצם הנפש אלו הי[תה] התפשטו' שלה להחיות גופי' בלי גבול שייך לומר שאין להתפשטו' קץ כו', אבל להעצם שאינו בגדר חיות להחיות לא שייך לומר אין לו גבול כו'. וא"כ מובן למשכיל פי' אור א"ס שהאור הוא הנק' א"ס והוא בחי' מל' דא"ס כמשארז"ל [קודם שנברא העולם] היה הוא ושמו לבדו כמוז קודם שהאציל וברא כו', והוא הנק' מאציל הע"ס דעקודים נקודים וכל פרטי הנאצלים הוא רק מן בחי' זיו ואור עצמותו ית' והוא הנק' א"ס, ופירושו שאין קץ וגבול להתפשטו' אור עצמותוח ית' להאציל נאצלים בלי מספר ממשט כמ"ש לתבונתו אין מספרי, פי' אף שבהמשכת אורות דאצי' בכלים ואותיות להוות הבעל גבול הרי יש מספר לבעלי גבול וגם זמן קיומם קצוב שית אלפי שנייא כו', אבל בחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור