והעלם ולא אור. והרי ידוע דדרך הטבע הוא שהאור יאיר ולא החושך כלומר האור הגשמי שרשו באש היסודי הוא עצם חשוךצה בבחי' העלם כו' הרי לא ידליקו הנר מן החושך הנעלם שבאור היסודי בשרשו אלא ידליקו מהאור הנגלה על הפתילה, וזה מן הנמנע שהחושך ידליק ויאיר הגם שהי' מהראוי בדרך ק"ו דק"ו שיאיר מאחר שהאור עצמו נלקח ממנו כידוע, עכ"ז אין מדרכו וטבעו להאיר כ"א להתעלם ולהחש[י]ך משלמטה הימנו כו' ולא להאיר ולא מחמת העדר כוחו כי אדרבה יש בכלל מאתיםצו כו' וד"ל. ועד"ז ממש יובן בנפש המשכלת חכמה והשגת שכל נק' אור המאיר לאחרים כידוע והמשכיל הנעלם שהמציא השכל [ו]האור הוא הנק' חושך והעלם שאין מטבעו לירד אך לפעמים ירד כו', ואמנם כשירד המשכיל עצמו להאיר אור זה יקרא נפלא שאין כמוהו מחמת שזה פלא שהחושך יאיר כו' ומסתמא יש בהארה זו של החושך ענין נפלא מה שלא ימצא לעולם ע"י שכל וחכמה כשמאירה כו' וד"ל.
ועתה יובן הנמשל כי בהיותם עוברים הים ביבשה והמים להם חומה כו' הרי הי' שלא עפ"י סדר השתלשלות הקווי"ן ימין ושמאל דח"ע דא"א וע"י כו' והוצרך להיות בקיע"ה וההארה חדשה מבחי' חושך הנעלם בעצמות המאציל עד רום המעלות בעצמות והוא הנק' רוח קד[י]"ם דנשי"ב גם בחכמה דא"ק כו' כנ"ל, והרי החושך האיר להם דהיינו מ"ש ישת חושך סתרוצז כו' ולאצח האור. וזהו ויהי הענן והחושךצט ויאר את הלילה פי' לא שהאיר בלילה שהוא כח הפועל בנפעלק הנק' מדת מל' מאור ח"ע דאצי' אלא החושך והענן האיר להם מבחי' הקדמות הנעלם בעצמו' וזהו הענן והחושך לפי שהם האירו אור נפלא כנ"ל במשל וד"ל. ולהיות כן הרי בשעה שהלכו בים שנשב בגופם ונפשם אותו רוח הקד[י]ם בחי' הארת אור הנעלם בעצמות אור א"ס שא"ק הוא בחי' יש מאין ממנו כנ"ל, לכך מכח זה הנעלם בעצמות שהאיר [ב]הם הוקבע בנפשם לדורי דורות עד שיוכלו לעבור הנה"ר ברגל בכל פעם שיעלו לרגלקא לראות פני הוי' כו', בהיות שכבר ראו פני הוי' בעת עברם בים שנשב בהם ממש רו"ח הקדי"ם שהוא ג"כ ענין פני הוי' עד רום המעלות כנ"ל וד"ל. וזהו שם נשמחה בו ש"ם דוקא ברוח קדמונו של עולם הנאצלים כו' כנ"לקב שמשם האיר החושך אור נפלא עד שהוקבע
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור