פ, ד

אמרתיך^תקע וכתיב למען תהי'^תקעא תורת ה' בפיך [ודברי אשר שמתי בפיך^תקעב ] וכה"ג שאדם מדבר בד"ת אינו רק בחי' כלי הפה שהוא המדבר ד' הנ"ל^תקעג כמו אהרן שהי' לפה למשה כנ"ל, כך הוא ממש בדבר ה' שמדבר האדם ולומד איזה הלכה או מקרא [הרי] אותו דבור ד"ת נק' בחי' פה לגבי אור ושפע ח"ע שנמשך בדבר ה' זה שמדבר וזה ממש בחי' משה הנ"ל, שהרי מה שנמשך ונשפע מאור ח"ע שנק' מ"ע בדבור זה [ד]ד"ת הרי הוא נמשך ונשפע ע"י משה דוקא שהוא הממוצע הדולה וממשיך מח"ע לבא למטה בגילוי הדבור וכו'^תקעד דכ"ד ספרי' [ד]אוריי' נשאב מים הגדול דח"ע וכמ"ש ותמלא כדה ותעל, הרי עד"ז ג"כ כל הלכה והלכה בפרט נשאב ונמשך מח"ע ע"י משה ואפילו כל פרטי חידושי דינים שכל תלמיד ותיק עתיד לחדש^תקעה הכל ניתן למשה מסיני. ונמצא דבחי' משה הוא המשפיע מח"ע בדבור דד"ת בכל אדם המדבר ד"ת כמו שהי' אהרן לו לפה ונק' שודמ"ל להמשיך גילוי אוא"ס ממש בח"ע דתו' הקדומה כו' שיבא ויתגלה בדבור [זה] בפרט, אך זהו דוקא כאשר לומד ד"ת לשמה לשם התורה^תקעו להמשיך גילוי אוא"ס בדבר זה^תקעז זו הלכה או מקרא כנ"ל והיינו כאשר האדם הוא בבחי' ביטול כל עצמותו לגמרי שאינו רק בחי' כלי הפה לדבר ה' שמדבר כנ"ל, וכמו ששליח המלך מדבר ומצווה בגזירתו מרצון^תקעח המלך שיעשה כך ולא כך כו' שאינו אלא כלי להעלות ע"י גילוי דבר המלך בפי המדבר והוא עצמו אינו כלום כו', כך הוא במצות ת"ת הרי הוא רק כמספר ומדבר גזירת רצה"ע עמ' 236 ּ בכל דיני התו' כשר או פסול טמא או טהור חייב או זכאי כו', וה"ז כמו שמצינו^תקעט דבר המלך [ממש] לעשות כך ולא כך שהן דקדוקי דיני ההלכות באופן רצה"ע במ"ע ול"ת כו'. וזהו שא' מתניתן מלכתא^תקפ כמלך שמצוה וגוזר כך יוכשר וכך לא יוכשר כו' (ובזה יש יתרון מעלת [מצות] ת"ת על כל המצות אע"פ שהמעשה עיקר ומצות ת"ת שמדבר^תקפא אינו רק איך לעשות כו' הרי אמרו דת"ת כנגד כולם^תקפב ותלמוד גדול^תקפג [מפני] שמביא לידי מעשה, והענין הוא לפי שהת"ח^תקפד היו עוסקים^תקפה בתורה נק' שרי המלך שמודיעים אופן רצון המלך בשליחותו שהן במקומו של מלך עצמו ממש שהרי אינם רק בחי' כלי לדבר ה' וגזירתו ויש להם כח לגזור גזירות המלך כמו שרי מלוכה שניתן להם כח מרצון המלך כו', וא"כ זהו יותר נעלה ממעשה המצוה עצמה שאינו אלא כעבד העושה מצות המלך וזהו העוסקים בתו' הוא כשר שמצווה בשם המלך ולכך יש כח

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org