בקדושת המצות בפנימי' רצה"ע הרי מעצמות קדושתו כמו שהוא למעלה ממקיף דאבי"ע נמשך קדוש' להיות קדוש הוי'מה לגבי העולמות כו').
(ונמצא שיש נקודה קו שטח בב' אופנים בכל שם הוי' גם בשם הוי' שבגילוי דהיינו בהעלם ובגילוי דהיינו בי"ה שנק' נסתרותמו הרי מן הנקודה די' נמשך ו' וממנו הה"א (ע"י ו"ד שבי' כנ"ל והיינומז בחי' עלמא דאתכסייאמח בכלל כמ"ש כי בי"המט כו' וכמשל השפע שבאה במשפיע לאורך ורוחב אחר הצמצום והעלם עצמו' השכלתו לצורך ההשפעה כנ"ל), והב' וי"ו וה"א הנגלותנ וישנא נקוד' בוי"ו למעלה ושרשו בוי"ו רגל הקצר שבה"א ראשונה דאושיט פסיעה לברנב כידוע) להיות שטח בעלמא דאתגלייאנג כו'), ונמצא מובן עכ"פ שמבחי' ו"ה זהו עיקר הסיבה להתהוות בע"ג שהמשכה דוי"ו מתקצר ונמשך לבא אח"כ בהתפשטו' דה"א אחרונה שבה"א בראםנד מאין ליש ממש וד"ל. וזהו הטעם שהכל יכולים לשבח ולהלל לשם הוי' אפי' מלאכים וברואים התחתונים ביותר בשמיםנה וארץ וכל צבאם שא' יהללו את שם הוי'נו כו' לפי שבשם הוי' בד' אותיות הללו הוא שנמשך מכח האלקי הבלתי בע"ג ונתצמצם להיות בחי' מקור להתהוותם מאין ליש בבחי' כח הפועל בנפעל ממש בה"א אחרונה שבראם מאין ליש גמור, ולכך או' כל הנבראי' שירהנז לשם הוי' שהוא מקור כל הויות הנמצאי' כנ"ל (אע"פ שעיקר כח האלקי המלובש בהם הוא שם אלקי' שמסתיר ע"ש הוי' או שם אד' כמ"ש אד' בםנח כו' וכתיב בראשית ברא אלקי' כידוע וכנ"ל, היינו מה שכבר מלובש בצמצום גמור בתוך כל נברא שנק' כח הפועל שבנפעלנט מריש כל דרגין דעולם עמ' 422 ּ הבריאה עד סוף דצח"מ דעשי' וארמ"ע הגשמיי', אבל שם הוי' זהו למעלה מצמצום זה כי אינו אלא סדר ההילוך של השפע האלקי מן המשפיע מלמעלה למטה עד שיוכל להיות מקור להתהוות כל בע"ג בה"א אחרונה שהוא בא בצמצום בתוך כ"ע כו' וד"ל) (ומ"ש כי הוי' הוא האלקי' דכולא חדס, משום דגם צמצום זה האחרון דאלקי' הוא מתייחד בשם הוי' בלי שום הסתר כלל כידוע).
אך הנה עדיין יש להבין מ"ש כי הוא צוה ונבראוסא ולא א' כי שם הוי' ציוה כו' ומהו ונבראו ממילא כו', אך הנה אע"פ שמבואר למעלה ששם הוי' הנ"ל ישנו בכללות כל ההשתל' דכל העולמות כי כל בחי' התהוות מאין האלקי לבחי' יש בע"ג א"א כ"א ע"י ד' אותיות הללו דשם הוי' צמצום והתפשטות המשכה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור