צדקת פרזונו בישראל
רלד, א
אך י"ל [מ]היכן יהי' הכח הריבוי הזה לאין שיעור כלל באותיות וצירופי' עליונים שהן באים בבחי' מדה והתחלקות במדה ושיעור ע"פ ה"ג מנצפ"ךתשסח דבינה שמחלקת אותיות המח' וכמו"כ באותיות הדבור, וכידוע דאבא יסד ברתאתשסט שאותיות הדבור נמשכים מן החכ' שבראש שיש לה שיעור וגבול בעצם וממילא נגבלו במח' ובדיבור כו', וא"כ איך יתרבו הצירופי' דאותיות שנק' אבנים מאבן א' שהוא א' ב"ן דחכ' הכללית שאין בפרט אלא מה שבכלל כידוע כו'. אך הענין הואתשע ממ"ש והנצח זו בנין ירושלים כנ"ל שבנין ירושלים דלע"ל יהי' נצחי בזמן בלי הפסק כלל, והיינו לפי שבחי' מלכות דוד ומשיח לע"ל יהי' ג"כ נצחי כמ"ש להכין אותה כו' מעתה ועד עולםתשעא כמ"ש דוד מלך ישראל חי וקיים, וכידוע במ"ש חיים נתת לו בבחי' חיים נצחי' דא"ס ממש, לפי שיאיר בו מבחי' מל' דא"ס עצמו שע"ז אמר ה' ימלוך לע"ו בחי'תשעב עולם הנצחי ממש. ואעפ"י שעכשיו הרי בא אור אלקי' בבחי' מל' דאצי' בבי"ע בהגבלה דזמן עבר הוה עתיד מלך מלך ימלוךתשעג והן וא"ש דהוי עלמאתשעד כידוע דעיקר הגבול דזמן הוא במל'תשעה דוקא, אך ידוע שיאיר מעצמות אוא"ס שלמעלה גם ממקום וזמןתשעו בבחי' הזמן דמל' דוקא ע"כ גם בחי' התחלקות הזמן יהי' נצחי בלי הפסק כלל שנק' חיי עולם כנ"ל וד"ל. ומזה יובן ג"כ בענין ריבוי הצירופי' דמל' בבחי' בנין ירושלים ש"מ שנק' עיר אלקינו שיהי' לע"ל בלי שיעור וגבול כלל, כי יאיר באותיות הדבור מלמעלה ממקור התחלקות המדות והחו"ב שמאירים באותיות הדיבור עכשיו בגבול וע"כ יהי' בבחי' אותיות בלי גבול, והוא ענין הריבוי של התפשטות הבתים בעיר אלקינו למעלה וכך יהי' למטה בירושלים ש"מתשעז. ואעפ"י שאין בפרט אלא מה שבכלל, זהו כשאותיות הדיבור מקבלים מחו"ב דוקא. משא"כ לע"ל נא' אב"ן מאסו הבונים שהן חו"בתשעח, היתה כו' שתעלה למעלה מעלה מחו"ב, וגם למעלה מן הכת"ר שנק' רצון ותענוג שבחו"ב שמקבל גם הוא כו' והוא מעצמות המאציל בבחי' עצמות התענוג ורצה"פ שלמעלה מע"ס דכח"ב וחג"ת כו') שהוא בחי' הנצח דוקא כנ"ל וד"ל. וראי' לד"זתשעט ממה שיהי' גם מספר בנ"י לע"ל כחול הים שלא ימד ולא יספר כלל כמ"ש והי' מספר בנ"יתשפ כו', ואעפ"י שבמספר יש גבול ושיעור בהכרח אבל מאחר שיאיר [ב]מספר עצמו מלמעלה מן המספר, ע"כ גם המספר יהי' בלי גבול כלל כנ"ל בענין נצחי' דהתחלקות הזמן כו' כמ"ש במ"א.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור