ואתה הרם את מטך
קמא, א
לדורות כו' וד"ל. וזהו ראתה שפחה על הים דוקא מצד גילוי אור העצמ[ו]' שע"י קי"ס דוקא כנ"ל ראתה גם השפחה כו' כמ"ש זה אלי ואנוהופו דמשמע שהיו רואים בבחי' גילוי האור עד שרמזו עליו באצבע זה אלי כו', [ו]לפי שהי' הגילוי אור מצד עצמו ולא מחמת הכנות המקבלים כלל לכך גם השפחה ראתה כו', משא"כ בנבוא' הנביאים שאין הגילוי אלקי בהם רק לפי ההכנה שלהם כידוע [וד"ל].
והנה להבין לשון שם נשמחה בו מהו ענין השמחה לכאן יש להקדים תחלה פי' [הפסוק] תחת אשר לא עבדתפז את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב כו', טוב לבב היינו בחי' הטוב של הלב [והוא] בחי' נקודת הלב שלמעלה מהכלים ולבושי' כנ"ל עמ' קפא ּ והוא בחי' כלות הנפש ממש כנ"ל. אך [הנה] כל מה שתגדל ביותר העלי'פח של הנפש ועוצם הצמאון כמו"כ תגדל ביותר השמחה והחדוה כשמשיג ומצא את שאהבה נפשו וכלתה אליו מתחלה כו', וכמ"ש מים קרים על נפש עיפהפט כו' לפי ערך החום הגדול שמפחהצ הנפש מאד כן לפ"ע יהי' השגתצא הנפש ועוצם התענגה כשתש[י]ב מים קרים כו'. וכן עץ חיים תאוה באהצב כשהתאוה שכלתה הנפש אליו היא באה לו בגילוי אור כו' אזי תחי' את הנפש ממש בחיות חדש מעיקרו כו' והא בהא תלי' ממש וכמ"ש במ"א. וא"כ גם בעבודת ה' כל מה שתהי' התשוקה יותר נפלאה בכלות הנפש בבחי' נקודת הלב בתפלה אזי יותר יגיל וישמח כשמצא תאוותו אח"כ בעשותה המצות שהן בחי' הגילוי אור האלקי באמרו אשר קדשנו במצותיו וצונו בטלית פרישו דמלכאצג כו', והא בהא תליא ערך השמחה תהי' לפ"ע התשוקה וטוב הלבב שבתפלה ולכך נאמרו שניהם כא' שמחה וטוב לבב וד"ל. וזהו הטעם שזכה האריז"ל לרזין דאורייתא מפני שעבד ה' במצות מעשיות בשמחהצד גדולה כמבואר בכתבי האריז"ל וכמ"ש במ"א. וזהו שם נשמחה בו דוקא שם שהי' בחי' גילוי עצמו' אוא"ס כנ"ל הי' לפ"זצה ערך גודל השמחה עד שנקבע בנפשם שמחה לדורות בכל עת מצוא בתפלה מבוקש תאוותם בנקודת הלב [מקודם] כנ"ל וד"ל.
וזהו בנהר יעברו ברגל כו', פי' כי לזאת צוה ה' להם לחזור מן הדרך כמ"ש וישובו ויחנו כו' כדי שיאיר עליהם הארת עצמותו ית' עד שתקבע בנפשם לדורות כנ"ל כדי שבכל פעם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור