וארא אל אברהם
נ, ב
פרט בכל התהוות דבר מה כו'. וזהו כי הוי' הוא אלקי'לט שהוא התכללות האור הנשפע במקורו האמיתי בחי' בינה דעתיד לאתגלייא כו' וכנז' בזהר ע"פ ועבד הלוי הואמ כו', אבל אלקים שלמטה מן הוי' ביכולתו להמשיך אלקים עילאה מאחר שבשרש ובמקור הוא קדם שם וכנ"ל, וזהו צחוק עשה לי אלקים דלתתא וד"ל. וכן בעבודת ה' עיקר החדוה הניתוסף באהבה דאברהם הוא ע"י התבוננות הצמצום וההסתר של אלקים וחשקו לצאת מן ההגבלה ועי"ז תתגבר האהבה בהוי' ברשפי אש התשוקה ואז יהי' החדוה מן ההתחדשות של היפך הצמצום כו' וד"ל. והנה כתיב אז תתענג על הוי'מא שהתענוג הוא ענין ראשית נקודת הנפש כשנמשכת ממקור חוצבה המהווה אותה שהוא בחי' יחידה שבה, וידוע שמן המשפיע יושפע המתהווה בבחי' אותיות לבד ולכן ירבו אופני התענוג הנשמה לפי אופני המשכתה אם מחסד דאצי' אם מגבורות כו', אבל בזאת יתרון התענוג שבנפש שהיא בחי' נקודה הראשונה שבה והיא למעלה ממדריגת האור האלקי הנשפע בהתחלקות קוין שבה חב"ד ומדות ומו"ד שאע"פ שהאור אלקי הנשפע עליו ה[ו]א בחי' אלקי', אבל מתצמצם הוא רק לפי אופן כלי הגבלתה כמשל אור הראי' שכבר נתגשם בכלי העין כידוע, אבל כשמתפשטת ויוצאה מכלל קוין ובאת' לעיקר הנקודה היא באה לעצם מקורה האמיתי שהמשיכה ואז היא למעלה ממדריגו' בחי' הוי' שבפרטיות כחותי' וזהו אז תתענג על הוי' שבה וד"ל.
[ד] והנה הנשמות הנהני' מזיו השכינהמב מאחר שהמה מתענגי' על הוי' מקבלים המה מן המקור האמיתי שלהם והוא ענין זיו השכינה, דענין שכינה ידוע שהוא בחי' אלקות המתפשט להוות בעלי גבול*43, ויש בדרך כלל במדת התפשטו' זו של אלקי' י"ס, והנשמות הנהני' והמתענגי' מקבלים מבחי' הזיו שהוא הארת עונג העליון שבמל' דאצי' הנשפלת באור בינה של מל' דאצי' והוא מקור ג"ע העליון הנק' חיי העוה"במג שכל התהוות בעלי גבול א"אמד אלא ממדות עליונות, אלא כשנפשטי' מכל כחות הנפש ובאים לבחי' יחידה שבהם אז המה באים לכמו שהיו במעי אמם שהיא בינה שבמל' כו' קודם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור