אשירה לה' כי גאה גאה
קעד, ב
יצא ישמעאלתעו בחי' מותרי החסדי' דקדושה ומיצחק עשותעז כו' וא' לו ישמעאל יחיה לפניךתעח וגם יצחק רצה לברך לעשותעט כו' (וכידוע בענין הצפרנים ושערות שהן מותרות דחו"ג הפנימי' וע"כ צריך נט"י לצפרניםתפ (וכמו שא' וגלחה את ראשהתפא ועשתה את צפרני' כו') וגם גילוח שער בלויםתפב שהן מבחי' הגבורות דקדושה), וכל שהרוממות בעצם יותר יותר ירבה שפע המותרות (וראי' מזמן הגלות דאסתלק למעלהתפג ברוממות העצמות, משפיע בחי' ריבוי מותרות לע"ש ונק' מלך הגויםתפד וכמ"ש במ"א עמ"ש אלביש שמים קדרו"תתפה כו' וד"ל). ולזה הטעם צ"ל בחי' משפט למעלה שידקדק בשיעור וחשבון במשפט שלא יומשך בחי' מותרות כלל רק למקום הקדושה כמו רק בתו"מ שישראל עושי' נמשך להם עמ' רמו ּ בחי' ר"ר הנ"ל שנק' צדקה להחיות רוח שפלים כו' כנ"ל, כמו שלמטה אדם מדקדק בבחי' מדת משפט בנפשו שלא ישפיע מותרות לחיצוני' חיות נפשו רק להחיות רוח שפלים ולדבר מצוה וקדושה כו', ועי"ז יעורר האדם בחי' משפט זה גם למעלה שלא יומשך מרב חסד העצמו' בבחי' מותרות [לחיצוני'] כישמעאל ואדום בזמן הגלות כנ"ל. וזהו עיקר בחי' צדקה למעלה שנמשך מבחי' צ"ע שיש בזה מבחי' משפט דוקא שהוא לדקדק על דבר המותרות שבמקום זה יומשך בחי' הצדקה למי שצריך שהוא בסט' דקדושה דוקא כנ"ל בצדקה ומשפט באדם למטה שבאתעדל"ת נעשה אתעדל"עתפו כידוע וד"ל.
ובכ"ז יובן מטעם הנ"ל למה הזכיר מדת משפט בצדקה כמ"ש לעשות צדקה ומשפט לפי שהצדקה צ"ל ע"י בחי' משפט כדי שיומשך רק להחיות רוח שפלים זהו ע"י בחי' משפט הוא הדקדוק בדין ומשפט שלא יומשך בחי' מותרות לחיצוני' כנ"ל (וזהו שא' משפט וצדקה ביעקב דוקא אתה עשית מפני שבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע כנ"ל ע"כ צ"ל ביעקב משפט קודם לצדקה שהוא מה שידקדק אדם בנפשו בבחי' משפט שלא ימש[י]ך בחי' מותרות שלא יעורר אתעדל"ע להשפיע בחי' מותרות אלא להחיות רוח שפלים במקום מותרות כנ"ל ומלמעלה למטה נק' צדקה ומשפט צדקה מחמת ר"ר ואח"כ משפ"ט כנ"ל וד"ל) (אךתפז עדיין אין זה מתיישב שהרי קריאת שם משפט קאי על התורה דוקא שנק' משפט אמת כנ"ל והמצות נק' צדק"ה, ולפי הנ"ל אין משפט זה רק מניעת השפע דמותרות לבד שאין זה עיקר התורה כו'. ואמנם הנה באמת הרי מבואר במ"א בענין שפע המותרות למעלה שזהו בא מחמת בחי' ההבדלה והבירור דוקא בין בחי' פנימי' לחיצוני' דשרש בחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור