לעולמו דיתסט כמ"ש במ"א, והן הן גבורותיותע (ותיפח רוח האפיקורסים שהן מקשי' מפסוק זה דלא ייעף כו' על ענין המנוחה דשבתתעא שאינו כפשוטו, וכל המאמין כפשוטו נותן הגשמ' באלקות בתואר אדם בע"ג, דודאי כפשוטו הוא וכנ"ל וכידוע בס' הקבלה).
והנה ארז"ל אלמלא שמרו ישראלתעב ב' שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין כו', ופי' ב' שבתות היינו בכל שבת ושבת יש ב' שבתות והיינו ליל שבת שנק' שבת דמעלי שבתא ושבת היוםתעג שבת תתאה ושבת עילאהתעד כידוע בזהר. וזהו כהלכתן דוקא דשבת תתאה זהו בחי' העלייה דאו"ח שעולה כל ההתפשטו' דחכ' ומדות שבי"מ במע"ב בכלות יום הוי"ו שא' ויכל אלקים כו' שנק' הילוך מלמטה למעלה עד רום המעלות במהו"ע ית' ממש כמו כי בו שבת וינפש כו' כנ"ל, ובחי' העלאה זו עצמה בליל שבת בשביתה הוא דוקא שגורם בחי' הירידה וההמשכה למטה ביום השבת על כל הוי"ו ימים דלהבא, וכמ"ש וקראת לשבת עונג בחי' קריאה זו היינו בחי' ההמשכה דעונג העליון בחכמה ומדות במע"ב בבחי' או"ח ממש והוא שנק' הילוך מלמעלה למטה. וז"ש כהלכתן ב' מיני הילוך הללו דאו"ח ואו"י דהא בהא תליא דוקא, וכידוע הכלל דכל בחי' העלאה גורם בחי' המשכהתעה כמו בחי' רצוא ושוב, דבחי' הרצוא בבחי' או"ח הוא שגורם בחי' השוב דאו"י מלמעלה למטה (וההעלאה הי[א] מכל ו' הימים שעברו ע"כ גורם ההמשכה ג"כ על הוי"ו ימים הבאים לחדש מע"ב באור חייםתעו חדש (ולא חידוש מעיקרותעז שהרי דברתעח אלקיםתעט יקום לעולם, ומאמר יהי אור הראשון יקום לעולם להוי'תפ האור מאין ליש וכן מאמר יהי רקיע, דאל"כ הרי הי' ראוי שיבוטל כל מע"ב בכל שבת ויתהווה ביום א' אור חדש לגמרי ורקיע חדש לגמרי, ואנו רואים שאותו האור והרקיע ודשא והבהמה וחיה והאדם שכבר המה במציאותם הן קיימים רק שהן מתחדשי' בחיות חדש).
(וזהו שאו' בקידוש זכרון למע"ב דכל שבת הוא כמו שבת בראשית שמתחדש בו האור וחיות הכללי דכל מע"ב על כל הוי"ו ימים כי עולה הכל בבחי' או"ח ביום הוי"ו כמו ביום וי"ו דוימ"ב הראשונים כנ"ל וד"ל. וזהו וישבות כו' ואח"כ ויברך כו' משום דהא בהא תליא שהשביתה בבחי' או"ח אל העצמ[ו]' ממש הוא שגורם בחי' הירידה וההמשכה דכללו' הוי"ו ימים שע"ז א' ויברך כו' (בחי' ברכה בראש זהו שיברך ליום השבת עצמו בתחלה, והוא מבחי' עצמו' דא"ס ממש שלמעלה מן החכ' במקור[ה] והוא כאשר הי' לפני מקור ההשתל' שהי' בבחי' מנוחה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור