שעומר דשבת נמשך ביום וי"ו זה היה הכנה בו ליום השבת, שאין יום מכין לחבירו כלום ויום הוי"ו דוקא הוא שהכין לשבת, וכמו שבכל עומר דיום זה הנותר ממנו לבקר דיום חבירו יבאש וירם תולעים למה גם בעומר דשבת הנותר מיום וי"ו לא הבאיש עמ' שיח ּ מאחר שירד ביום וי"ו ביחד עם עומר דע"ש (ומ"ש ויניחו אותו עד הבקר היינו לעומר דשבת ורמה לא היתה בו בעומר דשבת (ובאמת לכאורהתפח אין הפשוטתפט מובן במה שא' ורמה לא היתה בו דמה חידוש הי' שאין רמה נמצא בדבר האפוי או מבושל כי הרי א' את אשר תאפו אפו כו' והיינו לשני ימים כפרש"יתצ דבודאי לא הי' אופי' ומבשלים למן בשבת משא"כ בנותר דשאר ימים).
והנה באמת צ"ל שהי' יום הששי מוכן דוקא להמשכה זו דעומר דשבת עצמו שממנו מקור מוצא הברכה הכללי' לכל וי"ו ימים דשבוע דלהבא ולא יוכל להיות הכנה זאת ביום אחר זולת[ו רק ב]יום וא"ו, ויש בזה ג' טעמים שהן ענין ושרש א'. והיינו מה שידוע דבחי' יום וי"ו הוא בחי' יסודתצא שיש בו ג' דברים ביתרון מעלה על שאר המדות, הא' במה שהוא נק' גמר וגילוי ההשפעה דוקא, דהיינו לאחר כלות הכל שיבא לידי גמר וגילוי ההשפעה וההמשכה בכלל ובפרט שאין זה בשאר המדות שאינו נק' גמר [ה]שפע רק באותו פרט דכל מדה, וגם היא לא נגמרה עד בואה אל בחי' יסוד שנק' כנישו דכל נהורין כמ"ש בזהר ע"פ יקוו המיםתצג כו' אל מקום אחד כו'. והב' הוא מה שבבחי' יסוד יש בחי' ההתכללות [מ]כל המדות דחג"ת ונו"ה כו' וע"כ נק' בשם כלתצד כמו כי כל בשמיםתצה כו' כידוע, לפי שבחי' יסוד הוא בחי' גילוי אור השפע למקבל בגמר[ו] בפו"מ שאז מוכרח שיקובץ בזה מכל מיני שפע דכל המדרגות דמדות חג"ת כו' שיתכללו ויתחברו כולם כא' בגילוי אור שפע זו, כמו יקוו המים כו' שיתקבצו יחד ויוכללו ויומשכו [א]ל מקום אחד שזהו בחי' יסוד שנק' כנישו דכל נהורין (וכמו השפעת מ"ד [ד]יסוד דדכורא שנכללו בו כל המוחין והמדות דחו"ג יחד ע"כ יוליד בצלמו כו'), והתכללות כזאתתצו לא תמצא רק במ"דתצז זו דבחי' יסוד ולא בשאר המדות שהן כ"א במהות ומדרגה מיוחדת בפ"ע כו' ואע"פ שכלול כ"א מזולתו, אבל התכללו' כלוליםתצח כא[חד] ממש זהו בבחי' יסוד דוקא וד"לתצט ). והג' הוא מה שבבחי' יסוד יש ענין כללותתק של גמר גילוי השפע למטה במקבלי' שאין עוד ירידה והמשכה למטה יותר, וידוע שבבחי' כלות וגמר השפע
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור