האדם מתענג בתענוג או"שתע ולבוש יקר ובית גדול ופיזור רב על מותרות כמרגליות וקישוטי היכלות ופלטרי' ולהתעדן בתפנוקי עלמא וחבירו ימות עמ' 492 ּ ברעב ולא יהי' חיי חבירו יקרי' וחשובים בעיניו יותר מתענוגי' הגשמיי' שיתענג בהם להרחיב לבו, וכאשר יתבונן האדם וירגיש בחיי נפשות העניים הרי ודאי ידקדק ע"ע במדת הדין ומשפט בנפשו היטב הדק שלא יסתפק ויוציא רק על מה שצריך מן ההכרח לחיי גופו וב"ב בצמצום ולא יוציא בחי' מותרות כלל, רק מה שיוותר על סיפוק צרכיו יתן לצדקה להחיות רוח שפלים שהוא פיקוח נפשות או לדבר מצוה רבה כהספקת ת"ח והוצאת בניו לת"ת ומצות פ"שתעא ועל מצות הכנסת כלה וכה"ג. וא"כ הרי צדקה זו היא באה במקום השפע' המותרות, וזהו עיקר מצות הצדקה שתלוי' במניעת המותרות, דמי שמתנהג בגד[ו]לות להוציא על מותרות גוזל בזה חיי העניים שהי' נותן כ"ז לצדקה ומי שממעט המותרות ונותן לצדקה זהו שנק' בעל צדקה כידוע. ונמצא שעיקר בחי' הצדקה תלוי בבחי' משפט שהוא הדקדוק על עצמו לספק א"ע בצמצום כדי הצריך לחיותו בלבד שנק' משפט כמו יכלכל דבריו במשפט וא"כ המשפט וצדקה הכל א', ועל הרוב סיבת ריבוי המותרות באה מצד בחי' הרוממות וההתנשאות שמתנהג בגדולו' והרחבה ע"כ אין הפיזור תופס מקום כלל ומשפיע גם למי שאינו ראוי כראוי ומוציא הוצאות על מותרות התענוגי' כנ"ל, אבל מי שהוא במדת השפלות והענוה יכלכל עצמו במשפט בצמצום ומניח המותרות להחיות חיי שפלי' ולכל דבר מצוה וקדושה ולא ישפיע במקום שאינו נצרך עד שידקדק בשיעור וחשבון על כל דבר כו' וד"ל.
והנמשל ודוגמא מכ"ז יובן למעלה בבחי' צדקה ומשפט העליון כו'. בהיות מבואר למעלה בשרש סיבת הצדקה למעלה שבאה מחמת התעוררות ר"ר כו', ושרש הר"ר בא מצד בחי' עצם הרוממות וההתנשאות עד שאין כל ההשתל' תופס מקום כלל וכלל וא"כ הרי מחמת זה יכול להיות שאור חסד העליון יומשך ויצא גם לק"נ, כמו דור אנוש היו ניזוני' בחסדותעב כו' משום דקמי' ממש כחשיכה כאורהתעג כו' והכל שוין לפניו ממש בהעדר תפיסת מקום בשוה עליון על הכל עם התחתון מכולם כנ"ל (שאין זה גם לא כערך הזבוב לגבי האדםתעד כו'), וכמו שממית בידים תתפשתעה והיא בהיכל[י] מלך שאינו תופס מקום כלל ויכול להיות שוה ומשוה הכל, וכמו שמטעם זה ביקש משה שלא תשרה שכינה כו', עד שגם הע"ש דק"נ מקבלים משם ממש בשוה עם פנימי' דקדושה כמו שמאברהם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור