מצד עצם הרוממות (וז"ש כמה ארך אפים לפניו דוקא עד"מ כאשר המלך ברוממות התענוג בעצמותו שהכל מקבלים רוב שפע בלי דקדוק כלל כו'*147 וגם לעוברי רצונו משפיע לרוב בהיות שאינו תופס מקום כלל כו', ומ"שקמז אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, פי' אם בחי' מותרות השפע תענוג העליון נמשך וירד למטה מטה כ"כ בבחי' שפע תענוגי עוה"ז שנפלו בשבה"כ לעוברי רצונו שהן ע"ש (ובפרט בגלות השכינה בע"ש דאמלאהקמח כו' לא נתמלאה צורקמט [כו'] כמו כרך רומי), לעושי רצונו בקיום התו"מ שהוא בבחי' התיקון דשם מ"ה כנ"ל שהוא בחי' פנימי' התענוג והרצה"ע עאכו"כ שהוא ענין עוה"ב שבא לשכר מצות דכתי' בי' להנחיל אוהבי ישקנ ממקור כל התענוגי' העליוני' שנק' עדן כו' בחי' שעשועי המלך בעצמותוקנא [ממש] כו' כמ"ש יקימנו ונחי' לפניוקנב [לפניו] ממש כו' וד"ל. ואע"פ שע"פ משפט התו' [ומצות] בא אור השפע בדקדוק וחשבון דוקא כמ"ש אם בחוקתי כו' ואין בזה ויתור במדת ארך אפים כמו לאוה"ע שהן עוברי רצונו ונשפע להם כל טוב עוה"ז כנ"ל, הענין הוא דמדת ארך אפים זה שמשלם לשונאיו כו' הוא בא רק דרך מותרות לבד ומצד עוצם הרוממות דכל"חקנג לפ"ע הרוממות כמו עד"מ מלך המרומם בעצמותו מאד שגם מותרות שלו אין לו שיעור כו' ע"כ מאריך אף גם לרשעים כו', אבל מה שיאיר לעושי רצונו בקיום התו"מ יהי' בבחי' פנימי' ועצמיות השפע תענוג שבעצמותו רוממותו דוקא וז"ש לעושי רצונו עאכו"כ כמו שאין ערוך כלל למחו"דקנד הנופל מעצם פנימי' גדולת יקר כל הון בית המלך בסגולת מלכים כו', ולזה הטעם ניתן לישראל השפע בדקדוק גדול ע"פ קו המדה דתו"מ דוקא כמ"ש אם כו' וד"ל.
ובכל זאת יובן ענין הנ"ל בצמיחת החטה הזרוע בארץ כשתרקב דוקא יתלבש בה כח הצומח שבארץ ותצמיח בכפלי כפליים כו' מאין יש לכח הצומח שבארץ להוסיף הרבוי הזה כו', דהנה כנס"י הן בע"ש דק"נ כמו משל הזריע' בארץ כמ"ש וזרעתיה לי בארץ כו', והוא מה שנשפלו הנשמות בחומר גופני גשמי דק"נ כמ"ש ימי שנותינו בהםקנה שבעים שנה כו' ומקבלים שפע חיי עמ' קעג ּ גופם שהוא בני חיי ומזוני דרך צנור השפע לע"שקנו דק"נ כו' הוא בבחי' גלות השכינה בכלל כמאמר גלו לאדום שכינה עמהםקנז כו'. ובפרט בכל ניצוץ האלקי הרי הוא משועבד ונעבד בעבודת עבד לקבל שפע מעשהקנח שהן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור