תפול עליהם אימתה ופחד
קצט, ד
המשכיל ההיולי כו' אינו רק ברצון הטבעי' ועצמי' שבנפש והן שנק' מדות שברצון העצמי כנ"ל שלמעלה מהג[ב]לת השכל והטעם כנ"ל וד"ל.
ועפי"ז יובן גם למעלה שבמדות אלה שנק' ימי קדם שהן מדות שבכתרתשצו שהוא עצם הרצה"ע שלמעלה מחכ'תשצז דאצי' ונק' ג"כ בחי' טורי חשוכאתשצח הרי קדםתשצט שהמדות נק' הרים [ד]בחי' צומח שבדומםתת כו', והיינו שרש האבות שהיו מרכבהתתא לחג"ת דז"א ושרש שרשן הוא בחג"ת דע"י וא"א*802 שהוא בחי' הכתר בכלל ונק' בחי' טורי חשוכא שבהעלם עצמו' הרצון (ואמנם מדות שנמשכי' מחו"ב דאצי' כנ"ל נק' טורי נהוראתתב דהחכ' נק' אור כידוע). וזהו אשר נשבעת לאבותינו מימיתתד קדםתתג שהן מדות דקדושה שבאצי' במקורם הראשון בכת"ר שנק' ימי קדם קדמונו ש"עתתה כו'תתו, שהמדות הללו הן בלתי מוגבלים כלל בשכל וטעם לומר שמגבילים השכל והטעם כשיבוטל הטעם כנ"ל, אחר שהן בבחי' רצון עצמי וטבעי כאהבת האב אל הבן כנ"ל שאין בו שינוי ולא תחליף ולא הגבלה בשיעור ומדה [כ]מדות שבלב להיותם בעצמו' הרצון שבעצמו' א"ס ב"ה [ממש] וד"ל (וזהו מ"ד דזכות אבות לא תמותתז כלל כי אינם מוגבלים בשכל וטעם כלל). ולכך בחי' המדות שברצה"ע הנפשתתח נק' יש"ס בבחי' הגדלת [ד]רצון [ה]עצמ[י] שאין בו שיעור כללתתט וגבול ומדה ונק' אה"ר בלי גבול כלל וכן להיפך תכלית שנאה כו', שאין אור שכל וטעם לאה"ר זו לאמר עד פה תבוא ולא יותר שהוא רק עד מקום שיד השכל והטעם מגעת כמו אה"ר דאב אל הבן אין השכל והטעם מגבילו כלל, וכמו בגלות [דכנ"י] שאמר לא מאסתיםתתי כו' אף שאינם ראויים ע"פ השכל והטעם דחכ' דתו' כלל לפי שאה"ר אהבתנותתיא למעלה ממשפט וטעם דח"ע דתו', וכן מבקשי' בש"ע רפאינו ברך עלינו כו', וכן יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיךתתיב כו' כמו ביו"כ שסולח לעוונות ונושא עון שזה מבחי' רעדכ"ר (כמשי"ת). ואמנם הנה עדיין י"ל למה נק' בשם יש"ס שזהו בבחי' גדלות דחכ' עכ"פ שנק' ח"ס כנ"ל מאחר שמדות הללו עצמי' וטבעי' הוא בעצם הרצון הפשוט שלמעלה מן השכל וטעם לגמרי [כנ"ל], וזהו שא' אראנו לבחי' יש"ס זה נפלאות כו' כנ"ל. אך הנה באמת הרי בחי' שרש הראשון של המדות דז"א (שהן מדות שבלב) הוא במדות דע"י עצמן (כמ"ש דז"א בע"י עצמו אחיד כו' שזהו למעלה גם מבחי' מזלות דונוצר ונקה שנמשכים מח"ס כו').
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור