אלקי בצמאון הנפש כו' אבל לא הי' בלבו ודעתו רק להגיע להתפעלות זאת שהוא רק התנשאות והגבהת [ה]לב שייטיב לבו בזה עצמו כמו לא יחפוץ כסיל בתבונהתשסג כ"א בהתגלות לבו וכמ"ש במ"א, עד שיוכל להיות מזה שמיד אחר התפעלות אהבה ותשוקה לאלקות ישכח מיד ויפול מזה לגמרי ולא ישאר רק בחי' גבהות וגסות הלב שהוא רק התנשאות גשמיות בלב[ו] ומה שהי' לו התפעלו' ודביקות כדמיון הכוזב ויגבה לבו בגשמיות לומר הלא דבר הוא ומתגאה על הכל בגיאות גשמיות שנק' גסות הרוח ממש והוא מוטעה מאד בנפשו להחזיק עצמו ברוב קדושה יתירה עד שירדוף ממנהתשסד בכבודו כאחד הגיאים וריקים כו', והוא מ"ש אמרו אחיכם שונאיכםתשסה כו' למען שמי יכבד הוי' כמ"ש בר"מ על אנשי שםתשסו כו' שכל נקודתו אינותשסז רק להתגדל ולקנות שם כו', נמצא שלא נשאר רק החיצוניות שהוא ההתנשאות גשמיות לבד ולא יותר הרי לשוא ממש נשא את נפשו בהתלהבות בתפלה.
וראי' לזה [ו]הסימן המורה ע"ז הוא מה שלא יחפוץ כלל במעשה טוב כמו בלימוד ת"ת ומעשה המצות אחר התפלה לפי שכבר מילא לבבו והוטב לו מאשר הי' לבו בהתפעלות ובזה די לו כי לזאת הי' מגמתו מפני שאינו רוצה רק [ב]צמאון זה לבד (כ[נ"ל ב]משל הצמא ואינו שותה כלל שאין זה צמאון כלל כ"א הי' הצמאון אמת לא הי' מרווה הצמאון כ"א בשתיית המים) (אך עכ"ז יש רבים טועים בזה [להחמיר] ביתר מכפי המדה לאסור בנפשם כל הרגשה בהתפעלות אלקות מטעם זה, ישגו בזה מאד, שכ"ז היינו שאינו חפץ בקרבת אלקי' מצד אלקות כלל רק להתפעל בהתלהבות ולא יותר [ו]הוא מצד שאינו בבחי' ביטול היש כלל וכמו שהוא בגסותו יחפוץ להתפעל באהבה ודביקות ואין בו הזזה ממקומו כלל, ועיקר המכוון באהבה והדביקות אינה מצד האהבה והדביקות עצמה רק שיהי' דבוק בהוי' דוקא שהוא בחי' הביטול עצמי לידבק בבוראו כמ"ש לדבקה בו דוקא וכן ואתם הדבקים בהוי' כו', והוא עושה הדביקות עצמו עיקר ולא מצד אלקות כלל שהרי ניכר ממנו ממה שאינו חפץ בתו"מ שזהו המעיין שמרווה צמאון וכמ"ש הוי כל צמאתשסח לכו למים מפני שאין צמא באמת כלל, אבל מי שקרבת אלקים יחפוץ באמת היינו לדבקה בו ית' דוקא אינו חפץ בהרגשת אהבה ודביקות מצד עצמו אלא המכוון מזה שיהא דבוק בו ית' דוקא שהוא בחי' ביטול עצמותו לימשך ולדבק בהוי' כו', א"כ מזה יובן דדוקא הרגשת התפעלות אלקות לחיות גמור זהו הסימן שאהבה ודביקות הזאת הוא באלקות ממש כמ"ש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור